שבה הערב מביא עמו מזג אויר קסום-משהו, רוחות עדינות מטיילות בינינו, מלטפות לי את הלחי לפני שהן נעלמות.

הלב שלי מלא באהבה.

זה כזה בזיון שמיי לא זכתה. רוני? רונייי?!!$%@ חברים, לא מגניב בכלל.

הדבר הכי טוב בעולם זה ריח של קפה על הבוקר. ותינוקות קטנטנים מחייכים.

דניאל החליט לחלוק איתי לפניי שבוע שהוא מאוהב בי, ורוצה להיות איתי, וכשדחיתי אותו בעדינות הוא ניסה לשכנע אותי שבעצם אני צריכה לחשוב יותר טוב על מה אני רוצה, ויש מצב שאני סתם לא מבינה שאני רוצה אותו בחזרה. זו לא הדרך לכבוש את ליבה של בחורה. לא ולא.

מחרתיים צריך להתחיל לתרגל מבחנים לקראת המועד ב' שתקוע כמו עצם בגרון. אח"כ הצבא קורא לחודש, ואח"כ מתחילים שנה ב'. מוזר עד אין קץ שעברה שנה.

אני מרגישה יפה. הגבות שלי מסתדרות איך שאני אוהבת, והשיער שלי מונח טוב כי הסתפרתי אחריי שנה שנתתי לתלתלים לגדול פרא, ויש לי בגדים מגניבים.

מסתבר שעיסוי הוליסטי לא עושה לי כך כך טוב. וגם קצת חם לי.

1.

ברחתי לצפון באמצע הקיץ. ארזתי פידג'מה ארוכה וסווטשרט חדש, זרקתי על עצמי גופיה, החלקתי רגליים לתוך כפכפים ישנים שהבאתי פעם מאילת, וקדימה. ביום הראשון עוד עניתי לכל הטלפונים ושלחתי הודעות, אבל אחריי זה גזרתי על כולם שתיקה. זה מרגיש כמעט כמו חו"ל של פעם, הרבה ירוק ולילות קרים. אפילו הציפורים שמצייצות על רקע השקט הזה לא מעצבנות אותי.

מדיי פעם אני בכל זאת מדליקה את הפלאפון. מחכה לקבל סימן שמישהו חיפש אותי, אבל מרגישה הקלה כשאני רואה שלא. ילדה של עיר לא יכולה להתנתק מהעולם באופן מוחלט, לא באמת. זו רק אשליה שנעים לשקוע בה, כאילו אני מצליחה להכתיב את נוכחות המציאות לפי הקצב שלי.

אני יושבת מתחת לעץ ומצטמררת מהרוחות המלטפות שיכולות להגיח בימים של אמצע אוגוסט רק כשנמצאים בקיבוץ קטן ליד מטולה. יושבת וקוראת אשכול נבו, ולא מבינה איך אפשר להיות משהו אחר מלבד אמיתיים. אני מתחילה להפנים (למה יש דברים שבורחים מהר מהראש ויש הנשארים ומסרבים לעזוב). רציתי שתלחם עליי, זה הכל. אולי כי תליתי בך את כל חלומות העבר שלי, כי הזדמנת לי בדיוק ברגע הנכון. אולי כ יהייתה בך אמת שחיפשתי. לא אוכל כנראה אי פם להצביע על זה במדויק, אבל היית צריך, ללא ספק, להלחם- וסרבת. ויתרת עליי, עלינו, השארת אולי לבד מעבר לקוי האויב, וזו כנראה הסיבה שאני עדיין נזכרת. אתה נוכחות שצפה לפעמים על פני השטח, והלוואי שהייתי יכולה להאמין לעצמי שלא אכתוב לך יותר, אבל אני מכירה את עצמי יותר מדיי טוב. אני לא יכולה להתחייב לכלום.

יש בי רצון לפגוש אותך באיזה ארוע חשוב, לראות מה הזמן עשה לאופן שבו העיניים שלי יעבדו נתונים. ויותר מזה, יש בי צורך למישהו שיאהב אותי הצרפתית, ואתה לעולם לא תוכל.

2.

בואי נודה בזה, אני אומרת. את לא תצאי עם זה שמשוגע עלייך, והסיבה העקרית היא כי הוא לא יכול לקחת אותך למקומות כמו הקודם. את לא יכולה שלא להשוות בעניינים טכנים שכאלה, לכאורה.

כזאת אני; אוהבת תענוגות, מעריצה קלאסה, ולעזאזל, גאה בזה ולא מוכנה להתפשר על פחות, כי פחות זה להיות מזוייפת. וזה קצת קורע אותי מבפנים, כשאני יודעת שיש בחור שרוצה להיות כל כך טוב אליי, אבל יצליח רק לחנוק אותי (הוא מתחיל, כבר עכשיו). עברה חצי שנה מאז שהרגשתי שאני נמצאת בזוגיות כמו שצריך ונדמה שהכל היה כמו חיים אחרים שנגמרו אתמול.

נהיה לי חם עד כדיי מיאוס.   

3.

There's a message in the wires
And I'm sending you a signal tonight
You don't know how desperate I've become
And it looks like I'm losing this fight
but it's my heart that's breaking
Down this long dusty road of mine

And I ain't missing you at all
Since you've been gone away