אני מנסה. אני משתדלת.

להיות שמחה, שלווה, רגועה, מחוייכת.

בשביל החניכים שלי, בשביל אחותי, בשביל עצמי. כדי לא לאבד את השליטה. לא לאבד את הראש.

אבל אי אפשר כשזה איתה. אני פשוט לא מסוגלת.

אני נושמת עמוק.

12345678910.

לא עוזר.

כי היא כל כך צבועה, כל כך מטומטמת, כל כך לא חברה, כל כך לא מודעת למה שהיא עושה.

איך אפשר לחיות ככה?

ערב יומעצמאות. ואני לא עושה עם עצמי כלום. יושבת ובוכה כמו מפגרת.

די. אני רוצה לצאת. לשמוח. עם כל החברים שלא היו קשורים אליה פעם.

אז למה היא חייבת לבוא היום גם?

שתישאר בבית. שלא תעשה כלום. בבקשה.

די. לנשום עמוק.

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

ולחייך.

אני מסוגלת לזה, נו.