שוחד בדידות

1.

ידִי     כלומר לאט     משמע נבעט    

סָפְּרי עוֹרי     פִּרפי צֵידה     

קִשְרי ראשי שְאון תמרורים

2.

יובלות ככה     לולאות מתולעות    

נשרכת     סוררת     ערומה      פורפת צידה    

קושרת ראשי שאון תמרורים

3.

אֵי בית     להט הגרב המתהפך

4.

ככלות ההתרוקנות מפאת בואו אנחנו קליין

הייתי מנפצת אותנו אל הקיר, אבל אין צורך:

על הנוזל כבר לא יהיה מה לומר

ואין דרך חזרה אל המביוס שהייתי

רצועה עם נקודת היפוך שקטה

5.

מה הוא הדבר בו שממלא אותי ככה, עד אפס אני,

האם זה הוא עצמו או המלה "אור"

שמסתמנת מתחת לסִפִּי

מבטיחה

6.

דווקא מול צילום הזין שלו מזווית מגדילה -

בגלל הירכיים הצנומות? תחתוני הנער? המיטה הסתורה?

לא. בגלל עצם הדבר שככה

בעיצומה של הזיקפה הפרטית שלו

עמד מופשל מול מצלמת הסלולרי

מרחיק אותה אולי באותה יד ממש

7.

במה שעוטף אותו אני קלה לאהוב –

קרבי האונייה הפרושים על הסיפון בשמש

הסולם הצר אל המים

הגל הנבהל

הפּרות האובדות באחו המאובק

אבל בכל מה שהוא

אין לי מקום     לא בידיו שצילם לכבודי מעוקמות בניצחון

מסתיר את האצבעות המוכות

ובטח לא בזין הזה שנשלח מסבך הערווה

8.

אמרנו בחוץ.

גוחי. דלת. המפתן. וו זהב. חטא טינוף ידיים. כאב לומד מדרגה. נסחף סף. עוד פצע קר. רחוק שותת תם.

9.

לאן יצאתי בזמן האחרון.

מן המיטה. מעורי. מהחושך. מהאור.

10.

אני לא יכולה לכתוב באמון, בגב שורטות לי אצבעות מקולקלות