שוחד בדידות

חטאי ההימנעות לא קשורים למעשה

ברגליים יצאתי, ובהן צדק יצאתי, ואפילו נהמתי לנהג עברית ידידותית, והשבתי ברצון לשאלה "ומה שלום העישונים" ב"עכשיו אני על ערק", ואפילו השגחתי ששתי הרגליים שלי מונחות על רצפת המכונית והוריתי לו בבהלה לחטוף את הפנייה הלא-נראית של תל-חי, ואפילו ירדתי וטיפסתי מדרגה והתנשקתי עם רחוקים וירדתי בזעף מדרגות מתנכלות וישבתי בין המון וחייכתי וצחקתי במקומות הנכונים ועשיתי את כל הדרך חזרה בחושך, ולא יצאתי.

עונש לא תכתבי.

ועמדתי מתחת לשסק. הפירות המועטים שלו שטרם הצטמקו והשחירו נאבקו בכוח המשיכה ממרומי הענף, רחוקים וכבר מנוקרים. באותו הזמן האדמה תחתי ההבילה. חזרתי פנימה ולא יצאתי. אחר-כך תקעתי אצבעות בחור הניקוז המתכתי בכיור, המים עקפו אותן מסויגים, בלי קול. אחר-כך בדלת עמד שאול על קרחתו והעלבון המוכר בעיניו, וגם אליו לא יצאתי, אפילו שנשקתי למצחו, ושתיתי קפה מהספל החביב עלי, עם הסדק הפנימי שנראה כאילו משהו כירסם את החרס וקילף אותו, וכמעט יצאתי אליו, וקמתי והפכתי כסאות ובעטתי במטאטא וזיפזפתי והתעורר לי רעב, וחשבתי שתכף תבוא היציאה, אולי לתא הבצלים במקרר, אולי אל תוך עגבניות התמר התמות, הקטנות, התכופפתי מעל הסף שלי בכל המאוד שלי, אם לא לצאת מסודר אז אפילו ליפול, לצנוח, להתרסק אל החוץ, רק לצאת כבר, ופתאום הסכין שבידי הונפה, חתכה באוויר, ורגע אחרי האגס המקולף נספג דם, וקרש החיתוך, והקמיצה חייכה בפה הפוך, מריירת בגיחוך כמו קשישה שאיבדה את יכולת הבליעה, ושקט נהדר, יצא.