Fan Of Tokio Hotel

ענן מעל ראשי לא עוזב

אני באמת מרגישה רע..

ולא כי לא צמתי או כי לא הלכתי לבית כנסת דווקא כן צמתי פעם ראשונה בחיים שלי בלי לשתות בלי לאכול.

לא הלכתי לבית כנסת כי ככה אני מאמינה...אני חושבת שללכת לבית כנסת זה אמונה של כל אחד ואם הוא מחליט ללכת אז זאת החלטה שלו,טוב בעצם ככה זה כל החלטה שאנחנו עושים בחיים..

אני גאה בעצמי שהצלחתי לצום אחרי שחוויתי אנורקסיה ידעתי שאני יכולה לא לאכול אבל היה לי קשה אני מודה היה לי קשה לא לאכול ולשתות כי לא הייתה לי מטרה מוגדרת חוץ מלהוכיח לעצמי שאני יכולה.

הוכחתי לעצמי שאני יכולה לעשות את זה ולצום בלי לגעת בכלום אבל אז הייתה לי מטרה והמטרה הייתה להיות רזה לא משנה מה אני יעשה לא משנה מה יעמוד בדרכי אני אשיג את זה,באמת השגתי את זה על חשבון חברים משפחה (שנשארה אבל מצבה היה רע בגללי) לימודים שבמזל הצלחתי ללמוד אבל בעיקר הבריאות שלי.

אבל זה לא קשור בכלל..

אני מרגישה שאני לא מתקדמת אני לא מצליחה לעבור הלאה מדברים אני מתעצבנת נורא מהר אני לא יכולה להמשיך..

אני רבה עם החברה הכי טובה שלי כל הזמן והיא לא מבינה שלמרות השיחה שהייתה לנו על זה שאנחנו מתרחקות והיא אמרה לי שהיא גם מרגישה ככה היא לא עושה אם זה באמת כלום!

היא עדיין מעדיפה את החברות שלה מהצד השני שאני בסדר איתן אבל אני לפעמיים לא הכי אוהבת אותן,

ואני מרגישה שאני צריכה לפנות לחברות שלי כי אחרת אני אשאר לבד כי איתה אני בטח לא יהיה כי היא תפוסה כבר!

אני לא יודעת מה אני חונקת?אני מעצבנת?תינוקית? מה אני!?

מה לעזוב את החברות ולהמשיך הלאה עד שהיא תבין שאי אפשר ככה סתם להתנתק ממני פתאום??

אני לא יודעת מה לעשות יותר אני מרגישה חונקת ומציקה למרות שהיא לא אומרת ולא מראה לי את זה.

אם אנחנו רבות כמו אתמול היא כבר לא מנסה להבין את הצד שלי כמו פעם אני כן מנסה ומצליחה להבין להתגמש לוותר והיא לא היא נשארת בשלה ולא מנסה להבין כמו שצריך בחברות הכי טובות..

אולי נמאס לה? אולי החברות הזאת היא חברות טובה אבל היא עברה מחברות של BF לרק F אני צריכה לדעת ומהר כי בנתיים אני נפגעתת..

אין לי כוח לכתוב את הסיפור ולמה רבנו אבל בקצרה,אני הרגשתי ששוכחים אותי כי היא לא הודיעה לי מה קורה והיא לא מצליחה להבין את התחושה שהיא הולכתת לבית כנסת ואחרי זה עם חברות ואני אמורה להצטרף אבל לא מודיעים לי ואני מחכה ואז בשבילה זה 20 דקות אבל אני מחכה כל היום!!

(בסוף יצאתי עם חברים אחרים)

אנחנו לא מצליחות להבין אחת את השנייה ואנחנו לא מצליחות להתקדם הלאה.

אני לא מצליחה להבליג על הדברים הקטנים כי אני חושבת שזה מתחיל משם ועובר לגדול...

נמאס לי בקיצור נמאס לי ואני לא יודעת מה לעשות...

זה לא יחזור להיות אותו דבר??

אני אשמח עם תגיבו..טל