Fan Of Tokio Hotel

אני פותחת בלוג חדש אני אעדכן פה את הכתובת שלו..

שווה לכם להכנס..

אז יאללה אין כוח לישון ויש חופש מוכנים ללילה לבן..

כנסו לתגובות ונתחיל לדבר!

ענן מעל ראשי לא עוזב

אני באמת מרגישה רע..

ולא כי לא צמתי או כי לא הלכתי לבית כנסת דווקא כן צמתי פעם ראשונה בחיים שלי בלי לשתות בלי לאכול.

לא הלכתי לבית כנסת כי ככה אני מאמינה...אני חושבת שללכת לבית כנסת זה אמונה של כל אחד ואם הוא מחליט ללכת אז זאת החלטה שלו,טוב בעצם ככה זה כל החלטה שאנחנו עושים בחיים..

אני גאה בעצמי שהצלחתי לצום אחרי שחוויתי אנורקסיה ידעתי שאני יכולה לא לאכול אבל היה לי קשה אני מודה היה לי קשה לא לאכול ולשתות כי לא הייתה לי מטרה מוגדרת חוץ מלהוכיח לעצמי שאני יכולה.

הוכחתי לעצמי שאני יכולה לעשות את זה ולצום בלי לגעת בכלום אבל אז הייתה לי מטרה והמטרה הייתה להיות רזה לא משנה מה אני יעשה לא משנה מה יעמוד בדרכי אני אשיג את זה,באמת השגתי את זה על חשבון חברים משפחה (שנשארה אבל מצבה היה רע בגללי) לימודים שבמזל הצלחתי ללמוד אבל בעיקר הבריאות שלי.

אבל זה לא קשור בכלל..

אני מרגישה שאני לא מתקדמת אני לא מצליחה לעבור הלאה מדברים אני מתעצבנת נורא מהר אני לא יכולה להמשיך..

אני רבה עם החברה הכי טובה שלי כל הזמן והיא לא מבינה שלמרות השיחה שהייתה לנו על זה שאנחנו מתרחקות והיא אמרה לי שהיא גם מרגישה ככה היא לא עושה אם זה באמת כלום!

היא עדיין מעדיפה את החברות שלה מהצד השני שאני בסדר איתן אבל אני לפעמיים לא הכי אוהבת אותן,

ואני מרגישה שאני צריכה לפנות לחברות שלי כי אחרת אני אשאר לבד כי איתה אני בטח לא יהיה כי היא תפוסה כבר!

אני לא יודעת מה אני חונקת?אני מעצבנת?תינוקית? מה אני!?

מה לעזוב את החברות ולהמשיך הלאה עד שהיא תבין שאי אפשר ככה סתם להתנתק ממני פתאום??

אני לא יודעת מה לעשות יותר אני מרגישה חונקת ומציקה למרות שהיא לא אומרת ולא מראה לי את זה.

אם אנחנו רבות כמו אתמול היא כבר לא מנסה להבין את הצד שלי כמו פעם אני כן מנסה ומצליחה להבין להתגמש לוותר והיא לא היא נשארת בשלה ולא מנסה להבין כמו שצריך בחברות הכי טובות..

אולי נמאס לה? אולי החברות הזאת היא חברות טובה אבל היא עברה מחברות של BF לרק F אני צריכה לדעת ומהר כי בנתיים אני נפגעתת..

אין לי כוח לכתוב את הסיפור ולמה רבנו אבל בקצרה,אני הרגשתי ששוכחים אותי כי היא לא הודיעה לי מה קורה והיא לא מצליחה להבין את התחושה שהיא הולכתת לבית כנסת ואחרי זה עם חברות ואני אמורה להצטרף אבל לא מודיעים לי ואני מחכה ואז בשבילה זה 20 דקות אבל אני מחכה כל היום!!

(בסוף יצאתי עם חברים אחרים)

אנחנו לא מצליחות להבין אחת את השנייה ואנחנו לא מצליחות להתקדם הלאה.

אני לא מצליחה להבליג על הדברים הקטנים כי אני חושבת שזה מתחיל משם ועובר לגדול...

נמאס לי בקיצור נמאס לי ואני לא יודעת מה לעשות...

זה לא יחזור להיות אותו דבר??

אני אשמח עם תגיבו..טל

אני בת 16.5 וזאת הפעם הראשונה שאני צמה!!

יוווו אני מצליחה לצום בלי מים ובלי אוכל אמן שאני אצליח להמשיך...

בהצלחה לכולם

אני רוצה להתחיל ברשותכם במשהו שקרה לפני יומיים לפני שנה..

ולא זה לא סיפור כי כנראה שלא אהבתם אותו מספיק כדי להגיב..

מה קרה זה...

זה היה יום ארוך מאוד כי הוא לא היה רק יום הוא היה חודש אם אני לא טועה אולי קצת יותר...

מהרגע שידעתי שהם מגיעים התקשרתי להליקון..

הם לא ידעו לאשר לי אם זה נכון..נכנסתי לכל האתרים שקיימים כמעט בגרמנית אנגלית רוסית צרפתית תבחרו ולא היה כל כך משו להסתמך עליו..אבל ידעו שזה 100% ופחדתי שלא יהיה לי כרטיס...

מתתי מפחד!!

OK יום אחרי אותו הדבר התקשרתי להליקון והודיעו שהם מגיעיםםםםםם!!!

אוקיי קניתי כרטיסים ומשם אם תדפדפו אחורה תראו את היום הזה במפורט חחחחחח

יש לי המון תמונות וסרטונים אבל אני לא מצליחה להעלות אף אחד מהם כי הם יוצאים מטושטש ונוראי אז..

בקיצור יש לי מסר לאומה..

I love TOKIO HOTEL and they R the best!!

Please come back to ISRAEL

אני מתגעגעת כל כך שאתם לא יכולים להבין בכלל..

מי שרוצה לדבר במסנג'ר כי ככה כל המעריצות מדברות חחח שלחו הודעה!!

אז לפני שאני מתחילה לבקש סליחה ומצטערת ומבקשת מאלוהים לסלוח לי על כל החטאים בואו נכתוב קודם את המשמעויות

סליחה הוא התהליך השכלי, רגשי או רוחני שבו חדל אדם מלחוש עלבון או כעס כנגד אדם אחר על מעשה שהוא ראה בו כפגיעה, מחלוקת או שגיאה. לחילופין, סליחה היא הפסקת הדרישה לעונש או פיצוי. ניתן להתייחס למושג סליחה מנקודת מבטו של האדם הסולח, האדם שלו נסלח וכן מנקודת המבט של היחסים שבין הסולח לנסלח. במצבים מסוימים הסליחה ניתנת מבלי לצפות לפיצוי כלשהו וללא תגובה כלשהי מצידו של הפוגע (כך למשל, אדם עשוי לסלוח, או לבקש מחילה, מאדם אחר אשר הלך כבר לבית עולמו). לעתים, חלק הכרחי מתהליך הסליחה הוא הכרה כלשהי של הפוגע במעשהו, התנצלות, וייתכן אף פיצויים לנפגע, או פשוט בקשת סליחה.

היהדות היא דת מאוד סלחנית וזה מה שיפה בה..

לכן..

אני רוצה לבקש סליחה מכל אנשי העולם.

אני מבקשת להתנקות ולהגאל מכל הרע שעשיתי השנה ושנים לפני.

כל הכעסים שהוצאתי והעצבים כל האלימות המילולית..

אני מבקשת סליחה מהמשפחה היקרה לי מכל,מהחברים שסובבים אותי ודואגים לי,מבעלי החיים שעדיין לא מצאתי דרך להפסיק את הניסויים,מהטבע שאנחנו הורסים,ומהעולם עצמו..

אבל יש מישו שאני חייבת לו סליחה גדולה שאחרי שכתבתי מכתב לראש הממשלה(והוא ענה לזכותו) חשבתי שזהו החובה שלי נגמרה,אבל לא כך הדבר..

סליחה גלעד שלא החזרנו אותך הביתה

אני מסיימת את הפוסט הזה עם איחול של גמר חתימה טובה וצום קל

ועוד משו...

אל תשכחו תמיד לאהוב ולכבד את מי שמולך..בפעם הבאה זה יהיה הפוך

טל

אני מצטערת שהפרק לא היה היום בבוקר אבל הנה הפרק הראשון מקווה שתהנו ותרשמו הרבה תגובות...

פרק 1

אמא: תסתמי את הפה שלך יא חתיכת שרמוטה מלוכלכת אני לא מאמינה שאני עדיין רואה אותך מול העיינים שלי!!

אני: די אמא אני לא התכוונתי פשוט לא היה לי זמן ולא הספקתי

אבא: ומה אנחנו נראה לך שאנחנו בחופש? תלכי מפה תסתלקי..את טעות את יודעת את זה את הטעות הכי מרה שיכולנו לעשות אני לא מאמין..

אמא: החיים שלנו היפים לפני שבאת את הרסת וקללת את הכל! היה לנו טוב ביחד..

את טעות!

אני: לא נכון זה לא הוגן! אני לא מבינה מה עשיתי לא טוב? אחרתי לבצפר אני מצטערת אני ארוקן את המדיח ואת הכביסה כל מה שתרצו..

אבא: לא לא לא ! את סיימת את החיים שלך פה תעופי מכאן מטונפת.את מגעילה אותנו את עושה לנו חיים קשים ומביכה אותנו תראי אותך איך את נראית..לא פלא שאין לה חבר או מישו בכלל שיסתכל עלייך..

אני: אני מצטערת אני כל כך מצטערת זה לא יקרה יותר לעולם אני מבטיחה לכם..רק תנו לי להשאר קר בחוץ!

אבא: אין מצב קחי את הדברים שלך ותעופי מכאן..

אמא: ותקחי את הכל את טנפת את הבית מספיק אני לא רוצה שישאר שום דבר ממך מזוהמת..

אני: לאן אני אלך? יורד גשם בחוץ..איפה אני אהיה?

אמא: על הספסל מצדי!

אז ככה עליתי לחדר שלי אוספת את כל הדברים שאני יכולה להכניס בשני תיקים ונפדרת מהחדר שהיה כיביכול הבית שלי פעם..

נפרדת מהשולחן מהארון..אבל הכי מהמיטה החמה,שכרגע לא ראיתי אותה נמצאת באופק..

ירדתי למטה כשההורים שלי צופים בטלוויזיה אפילו לא מפנים את המבט שלהם אליי, שאלתי אם אני יכולה להשאר הם לא ידעו שאני בכלל שם,וכל מה שקיבלתי זה מבט והכנה לכך שאם אני לא הולכת אני אחטוף..זה תמיד היה איום אבל באותו היום חשבתי שזה באמת יכול להתגשם..

אז יצאתי מהבית לתוך הקור האדיר,עומדת בגשם לבד,ופתאום,העולם נראה לי גדול כל כך ועצום ומאיים..

ואני ג'סי בת 14.5 עומדת באמצע סתם כמו אבן שתקועה ועלייה נופלות טיפות גדולות של גשם מכסות את כל גופי..

ובראש מתרוצצת השאלה לאן החיים שלי הולכים מכאן?

טוב זה היה הפרק הראשון..

מה אתם אומרים? מספיק מרתק? תגיבו ואני אמשיך לכתוב..

אני רק צריכה תגובות על הסיפור ואני ממשיכה..

בנתיים לילה טוב.

שלכם-