מה זה אומר לכם התמונות האלו שאתם רואים??
זה מראה שלושה חיילים..
ששנים כבר אינם בחיים...
איחרנו את המועד? או שהמועד נגמר עוד לפני שהוא התחיל?
2 חזרו הבייתה..
2 וכבר אינם נמצאים אצל האוייב..
2 המשפחות של 2 החטופים יכולות ל-נ-ס-ו-ת לסגור את הפרק הנורא ולהשאיר אותו מאחוריהן..
2 ארונות של 2 חיילים..
אני שמחה שהם חזרו הבייתה לישראל זה מקומם הטבעי וכאן הם צריכים להיות..
אבל המחיר כבר..אולי כבד מידי..
סמיר קונטאר- בואו ותכירו את האיש הנורא בעולם..
ושתבינו הרוע של אפילו מתקרב בצעדי ענק לרוע ולשנאה של הגרוע מכל אדולף היטלר.
הנה סרטון ועוד על מיני תכנסו לראות על סמיר http://news.walla.co.il/?w=//1314441
סמיר קונטאר (בערבית: سمير القنطار, תעתיק מדויק: סמיר אלקנטאר; נולד ב-20 ביולי 1962 בעביה שבהר הלבנון) - טרוריסט לבנוני ממוצא דרוזי. קונטאר נולד למשפחה דרוזית לבנונית, אולם כיום הוא רואה עצמו כחילוני חסר דת. הוא השתתף בהתקפת טרור על העיר נהריה בישראל בשנת 1979, שבה נרצחו בני משפחת הרן ושני שוטרים. הוא הורשע ברצח שני אזרחים ישראלים ובהריגתם של שני שוטרים ישראלים, ונידון לארבעה מאסרי עולם. ב-16 ביולי 2008 השתחרר קונטאר ושב ללבנון, במסגרת עסקה עם חזבאללה שכללה החזרת גופות החיילים החטופים הישראלים אלדד רגב ואודי גולדווסר.
משפחת הרן (הירשהורן) היא משפחה מנהריה שנפלה קורבן בשנת 1979 להתקפת טרור בפיקודו של סמיר קונטאר. הניצולה היחידה מהתקפת הטרור היא אם המשפחה, סמדר הרן.
ב-22 באפריל 1979 הוביל סמיר קונטאר (שהיה אז בן שש עשרה וחצי) קבוצה בת ארבעה מחבלים מדרום לבנון לביצוע פיגוע בישראל. הארבעה השתייכו לארגון החזית לשחרור פלסטין בהנהגתו של אבו עבאס. בשעת חצות הם הגיעו בסירת גומי לנהריה, וירדו לחוף. אנשי החוליה ירו על רכב משטרה והרגו שוטר. אחר כך פרצו לדירתם של בני משפחת הרן בטרם הגיעה תגבורת משטרה. הם לקחו כבני ערובה את דני הרן בן ה-31 ואת בתו בת הארבע, עינת. האם, סמדר, הצליחה להסתתר באינטרסול מעל חדר השינה, יחד עם בתה בת השנתיים, יעל, ושכנה.
לאחר תפיסת בני הערובה, נלקחו דני ועינת אל חוף הים, שם התפתח קרב יריות בין חוליית המחבלים לבין שוטרים וחיילי צה"ל. סמיר קונטאר ירה בדני הרן מטווח קצר והרגו מול עיניה של הבת בת הארבע, ולאחר מכן הרג גם את עינת כשהוא מוחץ את ראשה בקת הרובה כנגד סלע, ומרסק את גולגלתה.
בביתם, באינטרסול, נחנקה למוות יעל, בתה בת השנתיים של סמדר, תוך כדי ניסיונותיה של האם להשתיקה כדי שלא יתגלו על ידי החוליה.
בחילופי היריות שהיו על החוף נהרגו השוטר אליהו שחר ושניים מאנשי החוליה של קונטאר. קונטאר ואיש החוליה הרביעי, אחמד אברס, נתפסו. קונטאר נשפט לארבעה מאסרי עולם ושוחרר ב-16 ביולי 2008. אחמד אברס שוחרר על ידי ישראל בעסקת ג'יבריל בשנת 1986, בתמורה לשלושה חיילים ישראלים.
וזה כמובן רק חלק ממעשיו הנתאבים של הפושע ה@$5$%^& ששמו סמיר קונטאר.
אני מאחלת למשפחות שיהיה להם שקט..
שיצליחו לעבור את התקופה למרות שהם לעולם לא ישכחו את בנם/בעל/נכד...
אבל שהם יוכלו לנסות להמשיך לחיות...
זה ישמע נורא..
אבל האם המחיר יקר מידי? להחזיר 2 גופות בשביל האגדה של הערבים?
יש יותר מידי צדדים והעסקה כבר נעשתה אז אולי הכל לטובה...
אני מאחלת בהצלחה למשפחות ואומרת שישכבו וינוחו על משכבם בשלום..
אהוד גולדווסר:
אודי (32) נולד בנהריה, בתאריך 18/07/1975 (י' באב תשל"ה). בן למיקי ולשלמה, אח בכור לשני אחים: יאיר (27) וגדי (24). התחתן עם קרנית ב 14/10/2005, לאחר 9 שנות חברות. בין השניים יש אהבה גדולה וזוגיות מיוחדת.
בוגר תיכון "מקיף עמל" נהריה במגמה ריאלית. את שירותו הצבאי העביר כחייל קרבי בגדוד "צבר" בחטיבת גבעתי. בתום שירותו הצבאי נסע לבדו לטיול אופנועים בן חצי שנה באוסטרליה. בהמשך, סיים שנת מכינה בטכניון והמשיך ללימודי תואר ראשון בהנדסת הסביבה בטכניון.
אודי הוא אדם טוב-לב ואהוב על כולם. מתחשב בדעות אחרים, גם אם הן מנוגדות לשלו. כיף לבלות בחברתו. אדם אוהב, קשוב ואכפתי, נכון להושיט עזרה לכולם בכל מצב. הוא איש עקרונות וערכים, בעל ידע רב בתחומים רבים ומגוונים. אוהב קולנוע, מוזיקה ולבלות עם החברים.
רכש חברים רבים מתקופות שונות בחייו: חברי ילדות שאיתם גדל בנהריה, חברים מתקופת השירות הצבאי, חברים מהלימודים בטכניון וחברים מטיולים בכל העולם. איכות הסביבה היא בשבילו ערך עליון, והוא אף הצטרף לסיירת הירוקה על מנת לעזור בשמירת נקיון הסביבה.
אודי אוהב מאוד בעלי חיים, ולמרות אלרגיה קלה לפרווה חי עם שתי חתולות וגם אימץ באהבה גדולה את "מישהו", הכלב הנטוש והפצוע שמצא ברחוב. הוא אוהב אופנועים מושבע, מכיר את כל הדגמים והפרטים הטכניים של האופנועים המיוצרים בעולם.
במהלך השנים האחרונות הוא פיתח עניין רב בצילום. הוא מבלה הרבה מזמנו הפנוי בצילום נוף וטבע בישראל ובעולם. בתקופה האחרונה הפך הצילום מתחביב למקצוע כאשר החל לעבוד בפרוייקטים שונים כצלם.
בילדותו הפליג בעולם עם אביו, ולאחרונה הוציא רשיון סקיפר ליאכטות מפרש ותכנן להפליג בעולם.
לאודי אהבה גדולה ומיוחדת לילדים. תמיד מדבר ומתפאר בילדי משפחתו וחבריו. הוא וקרנית חולמים להרחיב את משפחתם!
בתאריך 12/07/2006 (ט"ז בתמוז תשס"ו) נחטף אודי ללבנון לאחר שהסיור בו נסע הותקף ע"י ארגון החיזבאללה.
אלדד רגב:
אלדד בן 27 מקרית מוצקין. בן לטובה ז"ל ולצבי, אח לבני, עופר ואייל. למד בביה"ס היסודי הממ"ד "מצפה" בקרית מוצקין, ולאחר מכן בישיבה התיכונית בקרית שמואל הסמוכה. שירת בצבא שירות מלא במשך 3 שנים ביחידת גבעתי. התחיל ללמוד במכינה האקדמית באוניברסיטת בר אילן ורצה להתקבל ללימודי משפטים בבר אילן. אהוב ומקובל על כל מכריו, חבריו ובני משפחתו.
בתיכון למד אלדד במגמה ביולוגית ועמד בכל מבחני הבגרות. למרות מותה של אימו טובה ז"ל, כשהיה בכיתה יב', החליט לפנות לשירות קרבי והתגייס לחטיבת גבעתי. לאחר השירות נסע כמו רב חבריו לטיול במזרח, ולאחר שובו מהטיול החל לעבוד וללמוד במכינה האקדמית באוניברסיטת בר אילן.
אלדד בלט בטוב ליבו ובנכונות לתרום ולעזור לכל המעוניין. מעורב ומעודכן תמיד בחדשות ובמתרחש סביבו. במסגרת לימודיו ואח"כ בשירות הצבאי צבר חברים רבים המעידים על תכונותיו הטובות.
בין התחביבים של אלדד: כדורגל (עבר בשנה האחרונה קורס מאמני כדורגל, אוהד של מכבי תל אביב), מוזיקה וספרים.
כאוהד כדורגל מושבע עקב אלדד בתקופה שלפני שירות המילואים אחר משחקי המונדיאל. כמו כן הוא היה בהופעה של הזמר רוג'ר ווטרס, מנהיג להקת "פינק פלויד", שנערכה בישראל בנווה שלום.
אלדד יצא לשירות מילואים, אליו נקרא לאחר שסיים את המבחנים במסגרת המכינה בבר אילן. בתקופת המילואים שוחח עם בני משפחתו וסיפר על חוויותיו. שלושה ימים לפני החטיפה ביקר בבית והשתתף בטקס האזכרה השנתי לאמו. לאחר מכן צפה עם אחיו בגמר משחקי המונדיאל בין איטליה לצרפת. למחרת, חזר לשירות המילואים.
בתאריך 12/07/2006 (ט"ז בתמוז תשס"ו) נחטף אלדד ללבנון לאחר שהסיור בו נסע הותקף ע"י ארגון החיזבאללה.
ועכשיו נשאר חייל 1.
חייל 1 שחיי,
חייל 1 שעדיין נמצא בצד האויב..
חייל 1 שמצבו אינו טוב..
חייל 1 שמי יודע איך יחזור..
חייל 1 שכבר יותר משנתיים נמצא השבי..
חייל 1 שהאור נמצא בקצה המנהרה אבל הוא אינו מצליח לצאת ממנה..
חייל 1 שצריך להציל ע-כ-ש-י-ו ולא לחכות אפילו יום שעה דקה או שנייה אחת!
גלעד שליט:
גלעד (21), יליד 28/08/1986 (כ"ג באב תשמ"ו), בן לאביבה ולנועם שליט ממצפה הילה שבגליל המערבי, אח ליואל (24) ולהדס (17).
גלעד נולד בנהריה, ומגיל שנתיים גדל והתחנך במצפה הילה. למד בבית ספר יסודי אזורי "מעונה" ובחטיבת ביניים בכפר ורדים. בתיכון למד גלעד בבית ספר "מנור כברי" וסיים בהצטיינות במגמת מדעים. גלעד אוהב בעיקר מתמטיקה וספורט. אוהב לשחק כדורסל מגיל צעיר, אך מתעניין בכל ענפי הספורט. גלעד יודע ומתמצא בכל המתרחש בענפי הספורט ועוקב אחרי הליגות השונות, אליפויות וטורנירים שונים בכל העולם, מכדורגל וטניס ועד לאופניים ואתלטיקה. אם רצית לדעת מה התוצאות בטורניר מסוים במדינה מסוימת – גלעד הוא הכתובת.
גלעד התגייס לצה"ל לפני כשנה – בסוף יולי 2005. רצה והעדיף לשרת ביחידה קרבית , למרות פרופיל רפואי גבולי. הוא התגייס לשריון בעקבות אחיו הבוגר יואל, שהשתחרר מהשריון לפני כשנה. גלעד התגייס עם מוטיבציה גבוהה מאוד. הוא התמודד בעקשנות עם הקשיים במסלול לוחם שריון וסיים אותו בהצלחה לפני מספר חודשים. בחודשיים האחרונים הוצב גלעד במסגרת הגדוד במשימות ביטחון שוטף והגנה על יישובי עוטף עזה.
גלעד ילד טוב, שקט ומופנם. חיוך מבויש ומהוסס נסוך כמעט באופן קבוע על פניו. גלעד אוהב ומתנדב לעזור לכולם. גם בחופשותיו הספורות והקצרות מהצבא עזר להוריו בעבודה בצימרים.
מאז התקפת המחבלים שהתרחשה ביום ראשון ה- 25 ביוני 2006 ב"כרם שלום", מוחזק גלעד ע"י החמאס ברצועת עזה.
גלעד - אמא ואבא, יואל והדס וכל המשפחה והחברים מתגעגעים אליך מאד ורוצים כבר לראות אותך ואת החיוך שלך ולחבק אותך חיבוק אוהב וחזק.
מכתבו של גלעד:
תחזור הבייתה...3/>
כמובן שלא שכחתי ולא אשכח לעולם את...רון ארד..
נעוריו ותחילת דרכו
ארד גדל במגדיאל, הוד השרון, למד בפנימיה הצבאית לפיקוד בתל אביב. סיים את קורס הטיס כנווט קרב בשנת 1979 (קורס מספר 87), ושירת כנווט מטוס פנטום. באוקטובר 1986 היה סטודנט להנדסת כימיה בטכניון שבחיפה. בעת נפילתו בשבי היה סרן במילואים. נשוי לתמי ואב לבת בשם יובל.
נפילתו בשבי
במסגרת שירות מילואים בטייסת 69 ("טייסת הפטישים"), ב-16 באוקטובר 1986, ארד טס כנווט מטוס פנטום לגיחת תקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תקלה טכנית גרמה לפיצוץ תחמושת בקרבת המטוס ושני אנשי הצוות נטשו, ביוזמת ארד. הטייס אבירם חולץ על ידי מסוק קוברה, והנווט ארד נפל בשבי ארגון "אמל" השיעי.
שוביו העבירו שלושה מכתבים שכתב ותמונה אחת, אך הצלב האדום הבינלאומי לא הורשה לבקרו, ומספטמבר 1987 הקשר עימו נותק. הנסיונות לשחרר אותו באמצעות עסקה נכשלו, ובשנת 1988 הוא ככל הנראה נמכר על ידי בכיר אמל, מוסטפא דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר. עקבותיו של ארד נעלמו לחלוטין במאי 1988. העיתון "מעריב" פרסם בשנת 2008 כי קיימת אפשרות סבירה שרון ארד נהרג בליל ה-3 במאי 1988, במהלך המבצע של סיירת צנחנים נגד חיזבאללה בכפר מיידון על ידי שוביו או נהרג כאשר ניסה להימלט [2].
במהלך שביו הועלה ארד לדרגת סגן-אלוף.
מאמצי החיפוש
בין השנים 1986 ל-1994 נחטפו מלבנון ונאסרו בישראל 21 לבנונים, בהם דיראני ובכיר החזבאללה עבד אל-כרים עובייד, במטרה שישמשו קלפי מיקוח במשא ומתן אפשרי לשחרור ארד. נסיון זה לא עלה יפה, ורוב החטופים שוחררו לבסוף בשנת 2000, כאשר דיראני ועובייד נשארו בכלא הישראלי ארבע שנים נוספות, עד עסקת חילופי השבויים ב 2004. בעקבות חיסולו של מנהיג החיזבאללה עבאס מוסאווי בפברואר 1992, הודיע הארגון על הוצאתו להורג של ארד, אך מקורות שונים טענו כי ארד חי, ומוחזק באיראן. באותה שנה הוקמה עמותת "לחופש נולד", עמותה ציבורית שמטרתה זירוז שחרורם של ארד ונעדרים נוספים.
באוקטובר 1997 טענו גורמים גרמנים ורוסים שעסקו בנושא, שארד ככל הנראה אינו בחיים. ישראל דחתה את הטענות, והבהירה שהנחת העבודה שלה היא שארד חי, ומוחזק באחריות איראן. בשנת 2002 הוקמה ועדה מיוחדת להערכת המצב בעניינו של ארד, בראשות השופט אליהו וינוגרד. הוועדה קבעה שאין סיבה לשנות את הערכת המצב הקיימת, לפיה ארד חי.
בשנת 2003 גילה ראש הממשלה אריאל שרון, כי במסגרת המאמצים להשיב את ארד נהרג סוכן מודיעין. באוקטובר 2003 טענו בכירים איראנים שערקו למערב, שארד חי ומוחזק באזור העיר טהרן. בנוסף, טענו שהוא אושפז מספר פעמים בגלל בריאותו הרופפת, וכן שניסה להימלט מכלאו. בדצמבר 2004 הכריזה עמותת "לחופש נולד" על פרס בסך 10 מיליון דולר למי שימסור מידע שיוביל למציאתו.
בשנת 2005 הגיש אמ"ן דו"ח סודי לראש הממשלה, אריאל שרון, לפיו רון ארד איננו בין החיים. ראש הממשלה החליט לשלול את הדו"ח, כנראה מסיבות פוליטיות. באותו דו"ח צוין שרון ארד הוחזק עד שנת 2003 בוודאות באירן.
בספטמבר 2006 שידרה רשת הטלוויזיה הלבנונית LBC סרט המכונה "החטיפה" המתעד את רגעי חטיפת החיילים בני אברהם, עומר סוועאד ועדי אביטן, וקטעים בהם מצולם רון ארד מדבר מהשבי, כנראה משנת 1989. בסרט נצפה ארד מעשן, ועונה על שאלות קצרות של אחד משוביו. הוא ציין את שמות הוריו, ולאחר מכן הצהיר באנגלית: "אני חייל בצבא הישראלי". כמו כן, סיפר בסרט היכן למד, ומה עשה בחיל האוויר הישראלי [1]. סרט זה הוא אות החיים הראשון שקיבלה ישראל בעשרים השנים האחרונות מלבד מכתב ותמונה מהתקופה הראשונה לחטיפתו.
ב-15 באוקטובר 2007 ביצעה מדינת ישראל עיסקת חילופי שבויים עם חיזבאללה. בעיסקה הועברו לישראל גופת אזרח ישראלי שטבע ונסחפה ללבנון, וכן היומן שכתב רון ארד בשבי (כך מדווח העיתון הלבנוני אל-אח'באר) וזאת תמורת שתי גופות מחבלי חיזבאללה ועציר לבנוני. [2]
ב-11 ביולי 2008, במסגרת עיסקה לחילופי שבוים, קיבלה ישראל שתי תמונות של רון בהן נראה פצוע, יומן מהשנתים הראשונות לשבי ודו'ח חיזבאללה בן 80 דפים בערבית בו מתוארים האנשים שבאו עם רון ארד במגע במהלך השנתיים הראשונות לשבי, המאמצים לאתר את רון ארד, ומסקנה לפיה נפטר ונקבר במקום ובזמן לא ידוע.
בקיצור יש אמרה אחת שלפיה צריך לפעול..
חוץ מהעצב והאובדן והדמעות שעומדות לי בעינים ובגרון אין ביכולתי לעשות דבר..
הנה מכתב שכתבתי לראש הממשלה מיד לאחר שהראו את התוכנית בערוץ 2 עם ההורים של גלעד שליט:
לראש הממשלה אהוד אולמרט,
שלום לך ראש הממשלה שמי הוא טל כרמון,אני מהוד השרון, בת 16.
אני כותבת לך בכוונה שאתה הוא שתקרא את המכתב.
סיבת כתיבתי היא פשוטה ביותר אבל תוצאתה אני מקווה תניב פירות רבים.
מכיוון שאני בת 16 הרי שאני מיועדת להיות חיילת בצבא הגנה לישראל למשך שנתיים, כרגע אני חושבת על צו הגיוס הראשון שלי ואני חושבת על הצבא ואני רואה את עצמי רחוקה משם למרות שאני מתקרבת בצעדי ענק אל מקום זה, מסגרת אשר אמורה להגן על המדינה שעלייה אנו נלחמים כבר 60 שנה, שכל יום בה מראה על צעד נכון שעשינו והקיום שלה נמצא תמיד בסימן שאלה גדול,מסגרת אשר אמורה לחנך, לתת ערכים על החשוב והטפל, להכין אותנו לחיים האמיתיים שמחכים לנו ממש בסיום השנתיים או במקרה שלו שלוש שנים.
אמת הדבר שאני מדברת על גלעד שליט.
אני אינני ילדה שצופה בחדשות ועוקבת אחרי המתרחש מכיוון שאיני אוהבת לראות כל הדברים הרעים שקורים במדינתנו,כי רבים הם ואני מעוניינת להיות קצת אטומה ועדיין למצוא את הדברים הטובים שבמדינה זו.
אבל מקרה זה תפס את מוחי ואינו מוכן לעזוב,הדבר קרה גם עם מקרהו של רון ארד אשר עקבותיו נעלמו ממאי 1988 אשר עליו כמובן כבר אין פרטים ואין תגליות חדשות לפחות אלינו האזרחים שבבתים.
איך אני בתור בת נוער אשר מתחילה למצוא ולתווך את דרכה בחיים יכולה להתעלם מהדבר הנורא שקורה כאן מתחת לאף של כולנו.
גלעד שליט אשר נמצא שנתיים בידי ארגון חמאס משנת 25.6.2006 לא הוחזר הביתה, אבל ישנם עדכונים רבים לגבי חזרתו.
התכונית ששודרה ביום שבת ה21 ביוני בשעה 21:00 בערוץ 22 שברה את ליבי.
לא יכולתי לשבת מול הטלוויזיה ולצפות באמו של גלעד ובאביו מקריאים ממכתבו של גלעד אשר נשלח אליהם בנובמבר 2006, לשמוע שהייתה עסקה תמורת 5 אסירים!?
אני יודעת שאני אינני מודעת לכל השיקולים שיש לממשלת ישראל,אבל אני יודעת דבר אחד גלעד שליט צריך ומוכרח לחזור הביתה.
אני לא אקרא לממשלת ישראל ממשלה מפקירה כי אני עדיין רואה את האור בחזרתו של גלעד אני מאמינה שחזרתו היא ממש מעבר לפינה.
אני חוזרת וכותבת אני לא מבינה את כל שיקולי בממשלה,לא מכירה אותם אבל אני יודעת שגלעד מוכרח לחזור הביתה!
גלעד מקומו בישראל כאן איתנו,עם משפחתו שמחכה לו ואוהבת אותו.
נכון,האסירים שחמאס מבקשים מסוכנים ומעשיהם חמורים אך זוהי אינה סיבה שגלעד נמצא כבר שנה שנייה בשבי,מצבו הבריאותי לא טוב ועוד...
האם תיתן לגורלו של גלעד להיות כגורלו של רון?
אל תיתן לזה לקרות,אל תיתן להם לקחת אותו לתמיד,או להפוך שנתיים ל20 (כבר 21 בקרוב), הוא שווה את הכול תך את כל האמצעים.
אני יודעת שאני בת 16 ואולי אני לא מבינה את הדברים של הממשלה,אבל אני מבינה את הדברים מהלב ומהראש שניהם יחד ואני מבינה שיש את הגבול שצריך לשים אבל הגבול לא הגיע והוא לא קרוב בכלל!
גלעד שליט נלקח בשבי בעת מילוי תפקידו, בעת שרותו בצבא,וכן כרגע הוא עדיין נמצא שם לא עם משפחתו במקומו הטבעי והוא מופקר למעשיהם של אויבינו!
אז ראש הממשלה תענה לי בבקשה איך אני אמורה לרצות להתגייס לצבא?
בכבוד רב,
כרמון טל.
סליחה על ההגה והכל אני הייתי נורא נסערת...
בנתיים מה שיש לעשות זה להתפלל ולנסות לעזור למשפחות כמה שאפשר הנה אתר לתמיכה..
http://www.habanim.org/
תכנסו ותתמכו...
אני לא מצפה לתגובות אבל אני אשמח לשמוע דעתכם..
יום עצוב לעם ישראל...
"ושבו בנים לגבולם"
טל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I'm a big fan of T.H
לאנה..
טל 
