שלוש במחיר אחד.

יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לספר עלינו. על שלושתינו. זה לא מה שכולם חושבים. זה קצת שונה.

לאנשים מבחוץ אני לא יגלה. זה ישמע להם מוזר.

אבל-  יש לי עוד חיים חוץ מזה, עליהם לא קשה לי לדבר. בדרך כלל.

מי אני?

שני, בת 14 וחצי , שער חום עיניים שחורות, עור לא כהה ולא בהיר, משקפיים,

שפתיים עבות מידי וגבות קצת בולטות מידי. גובה  מטר שישים, לא שמנה ולא רזה. משעממת.

תלמידה די טובה, תלוי במה.. מחוננת לייט, לא על אמת..

ויש לי שתי חברות הכי טובות, משפחה פסיכוטית, ועוד כמה דברים חוץ מזה..

איך פגשתי את שיר?

בשביל לספר איך פגשתי את שיר בגיל 9 אולי אצטרך לספר על כל החיים

שלפני, עד אותו הרגע שהוביל אותי אל הנקודה המקרית ההיא, אבל אנסה לקצר.

בכיתה ג' לא הייתי מקובלת, הייתי ילדה ביישנית עם חבר הכי טוב וחברה הכי טובה,

אולי היינו קצת מוזרים אז, אולי היה בחברות ההיא משהו מיוחד שגם לאנשים לכעוס כי היינו די מנותקים משאר העולם.

כנראה שבגלל זה התחיל החרם, התקופה העצובה ההיא שאני כמעט ולא זוכרת כלום ממנה כי אפשר להגיד שהדחקתי..

החרם הזה לקח בערך שלושה חודשים, אולי יותר.

אני זוכרת קבוצת בנות מהסוג הצפונבוני שהיו נטפלות לחיים שלי, ברור שלא כולן, תמיד יש מנהיגים..

אני זוכרת שבכיתי הרבה באותה תקופה אבל יותר מזה אני לא יכולה לספר, אני פשוט לא זוכרת.

אבל בסופו של דבר הרגשתי שניצחתי. אני יודעת שניצחתי כי הילדות שהחרימו אותי ניסו להיות חברות שלי אחרי זה,

התקרבו אליי ודיברו איתי, ואני, אפילו שנורא רציתי להתקרב, התרחקתי.

האמת? עם כל כמה שזה נשמע עצוב זה עשה לי רק טוב. הפכתי לילדה הרבה יותר חזקה ואיבדתי את כל התמימות,

לא המצאתי יותר משחקים מוזרים והתרחקתי משני החברים שלי.

בחופש שבין ג' לד' נרשמתי לקייטנה, הייתי שם עם עוד חברה אחת, אבל בכל זאת נהננו..

די בתחילת הקייטנה שיר דיברה עם החברה שבאתי איתה, יולי, הן היו שכנות מגיל קטן מאוד והכירו די טוב.

שיר אמרה ליולי שהחברות שלה עבדו עליה, אמרו שהן הולכות לקייטנה הזאת והיא נרשמה אלייה, והן הלכו לקייטנה אחרת.

יולי צרפה אותה אלינו ואני ממש התלהבתי משיר,

היא היתה צמחונית מגיל קטן ויפה מאוד, וקצת ביישנית, והיו לה סיפורים מעניינים על בנים ועל חו"ל..

שיר גם שינתה אותי כי תמיד הייתי די טומבוי הולכת עם בגדים של בנים ומסתובבת איתם וזה השתנה אצלי,

אפילו יצאנו  בפעם הראשונה לבד,  וילדים מכיתה ה' התחילו איתנו בפעם הראשונה..

אבל דברים השתנו גם בהמשך, קצת התרחקנו כי גיליתי שלא הכל היה נכון,

אפשר להגיד שהיו כמה אי דיוקים קטנים.. למשל שהיא לא היתה צמחונית, לא היה לה חבר והיא לא באמת נוסעת לחו"ל כל חודש..

זה שהיא שיקרה לי די הלחיץ אותי והתרחקתי..

עדיין הלכנו ביחד לחוג אנגלית אצל אנגליה משוגעת ורבנו המון.. בעיקר כי היינו מאוד שונות..

שיר היתה בת כזאת, אחת שמאמינה שהכל אפשרי ושהסוף תמיד טוב,

אני הייתי בדיוק אחרי שבירה והייתי פרנואידית ופסימית..

חוץ מזה גיליתי ששיר דיסלקטית. זה היה בטעות.. בשיחת טלפון שלא הייתי אמורה לשמוע.

אחרי שגדלנו הבנתי ממנה שהיא פחדה פעם שאולי היא פשוט טיפשה ומשעממת, ובגלל זה היא היתה קצת שקרנית..

אבל סביב כיתה ה' או ו' זה עבר לגמריי ונשארה ילדה ביישנית ואפילו יותר יפה, שאהבה לחפש אקשן.

בשנתיים האלה קרו גם אצלי שינויים, הפכתי לילדה מקובלת, בכיתה ה' רק התחלתי להתחבר עם

הילדות האלה שעשו עליי חרם, בתחילת ו' כבר הייתי אחת מהן בכל וריד בגוף, אבל לא עשינו חרמים והם נרגעו קצת. 

זה היה שונה.. פתאום יצאתי כמעט כל שישי לבתי קפה והייתי בכל המסיבות של כולם ,

אירגנו מסיבות גם לכל הכיתה, ולא פחדתי לדבר גם עם בנים, היחס אליי השתנה..

זה היה מכמה סיבות,

הייתי חזקה יותר, וגם פיתחתי סוג של הגנה כזאת, מילדה שקטה כזאת הפכתי ל"משוגעת" , בכל כיתה יש כזאת, לא?

צוחקת ומצחיקה וצועקת לפעמים. חוץ מזה שהתחלתי ללכת אז לפרוייקטים של מחוננים

וכשאנשים שומעים דברים כאלה הם ישר מתחילים להפוך אותך לאיזה גאון.

כשהפכתי למקובלת התחברתי בעיקר עם ילדה אחת, דניאל,

דניאל היא בלונדינית עם עיניים כחולות גדולות, היא לא יפה בעיניי עד היום אבל הנתונים האלה

עם המניפולטיביות שלה גורמים לאדם להיות מעניי.

ולפעמים הרגשתי כמו שפוטה שלה, לפעמים כמו חברה.

אבל היא ונופר, חברה נוספת שלנו, עזרו לי מאוד, בסופו של דבר זה מה שהיה לי חשוב.

יש עוד המון דברים שהייתי יכולה לספר אבל אני לא רוצה לייגע יותר ממה שכבר עשיתי.. אז בפרק הבא אני כבר אספר על כיתה ז' ועל איך הכל באמת התחיל, אני מניחה שזה גם יהיה בצורה קצת יותר.. סיפורית ומעניינת=]

אשמח לתגובות.