מי אני , היום ומה אני ?

טוב אממ , היה ממש באלי לכתוב סיפור לתחרות הזאת שיש בישרא . . .

ספר חום,לא קטן ולא גדול\נעם לוי

זה היה יום גשום .

הגשם טפטף על חלונות ביתי והשאיר טיפות עדינות על הזכוכית .

ישבתי בבית , משועממת מהיום הזה , שכל דקה בו נראית כמו נצח , וכל שעה נראית כמו אין סוף .

בשעמום רציני , החלטתי לקחת ספר ונלסות לקרוא ( לא משהו שאני עושה בדרך-כלל ) .

לקחתי ספר חום , לא קטן ולא גדול , מלא באבק , שהיה מונח בספריה הביתית במדף העליון .

תוך דקה נסחפתי לעולם שלם של אבירים , נסיכות במגדלים ודרקוני שמירה ענקיים .

לאחר רבע שעה כבר הבנתי את הסיפור , הייתי ממש בתוכו , הרגשתי את הרוח על גבו של ג'ואי , הנער האמיץ שהלך להציל את הנסיכה , הרגשתי באימה של הנסיכה כריסטי , אשר כלואה במגדל ומחכה שיצילו אותה , הרגשתי בכעס של רוברט , הנסיך שנשלך להציל את הנסיכה , אך לא הצליח . . .

לאחר שעה , שנראתה לי כמו כמה דקות , נשלף הספר מידי .

" מה , תחזירי לי את הספר ! " קראתי , כשראיתי את אימי גוחנת מעליי עם הספר מוחזק בשתי ידיה .

" אני מצטערת גילי , הספר הזה מחוץ לתחום " אמרה אימי , והלכה לחדרה .

חזרתי לשבת מול החלון , מריצה במוחי את כל המחשבות שיכולות להיות בנוגע לספר . . .

בדיוק הייתי בקטע הכי רומנטי , זה שג'ואי מציל את כריסטי והם בדיוק עומדים להתחתן !

החלטתי לבדוק את העניין .

עקבתי אחרי אימי , בודקת אם היא עדיין עם הספר ביד , היא הייתה איתו , ישבה על המיטה בחדרה .

שמעתי אותה מדברת , כאילו לאף אחד , היא אמרה " אני לא אתן שזה יקרה לגילי , אסור שחייה יהיו ככה , אני צריכה לשים את הספר במקום מבטחים ! " .

עקבתי במבטי אחרי תנועותיה , הספר הונח מעל הארון שלה , ממש גבוה . . .

ידעתי שאני לא יוכל להוציא אותו משם לבד , אני צריכה תוכנית !

ישבתי וחשבתי , אך ללא הצלחה .

כשהצצתי בשעוני ראיתי שכבר 22:00 בלילה , הלכתי להתקלח ולהתארגן לשינה , ובשעה 23:00 הלכתי לישון , מלאת מחשבות .

כשקמתי בבוקר , גיליתי שהשעה 7:30 , עוד חצי שעה מתחיל בי"ס !

התלבשתי מהר , התארגנתי , הסתרקתי , והורי הקפיצו אותי לביה"ס .

הגעתי ב8:05 , חמש דקות לאחר הצלצול .

המורה כעסה עליי , ומכרתי לה סיפור על אוטובוס שלא הגיע . . .

השעה האחרונה ביום הלימודים שלי הייתה מתמטיקה .

תמיד שנאתי מתמטיקה , זה מקצוע כ"כ לא חשוב , וכ"כ כ"כ מעצבן !

יוני , שראה שאני לא מסתדרת הציע לי עזרה , יוני הוא החתיך של השכבה , כולם דלוקות עליו , אבל לא אני , אני חושבת שהוא זבל .

הוא ניסה לשכנע אותי לעזור לי , " אולי הוא דלוק עליי ? " חלפה מחשבה במוחי . . .

כשהוא הלך , מבואס מחוסר ההצלחה שלו חשבתי " חח , זה כמו בספר , האביר שרוצה להציל את הנסיכה אבל לא מצליח , החתיך שרוצה לעזור לילדה שהוא (אולי) אוהב , אבל לא מצליח . . . "

" אווף , אני טובעת בלימודים " אמרתי בזמן שהלכתי הביתה , השמים החלו להתקדר , כאילו עוד רגע עומד לרדת גשם .

הגברתי את קצב הליכתי , לא רוצה להקלע לגשם .

" גילי ! חכי ! " שמעתי קול מאחורי .

ראיתי את נמרוד , אחד הבנים בשכבה , אני לא ממש מכירה אותו , אבל אני קצת דלוקה עליו , הוא לא ממש יפה , אבל הוא חמוד . . . הוא הציע לעזור לי במתמטיקה , הוא שמע אותי מקטרת . . .

" בטח " חייכתי " למה לא ? " " אז אני יבוא אלייך היום בשש ? " הוא הציע " בטח , אני גרה ברחוב תמר 22 " אמרתי לו את כתובתי " אני יהיה שם " הוא אמר , חייך אליי והלך משם " וואי , איזה מוזר זה " חשבתי לעצמי " גם זה כמו בספר , דווקא הבחור לא הכי מיוחד מציל את הנסיכה , דווקא ילד לא מאוד מקובל , מציל אותי מהבעיות שלי " ועם המחשבה הזאת , הגעתי הביתה .

מאז אותו יום היינו נפגשים פעם בשבוע בשעה שש ללמוד מתמטיקה .

יחסינו התקרבו , ויום אחד הוא הגיע אליי לבוש יפה . . . הוא הציע שבמקום ללמוד , נצא לטיול קטן בחוץ .

" וואי " חשבתי לעצמי " הלאווי שגם זה יהיה כמו בספר , הלאווי שהוא יציע לי חברות ! " הגענו לפארק הציבורי והתיישבנו על אחד הספסלים .

" גילי , אני רוצה להגיד לך משהו " הוא פתח " אני חושב שאני מרג . . . " צלצול טלפון קטע את מילותיו , הוא ענה , ופניו השתנו . . .

"מה קרה ? " שאלתי , לא מבינה " זה . . זה . . . " הוא נשמע מבוהל " אני מצטער , הייתה לי חברה פעם , שעזבה לחו"ל , ועכשיו היא חזרה לארץ , אני חושב שאני עדיין אוהב אותה , מצטער . " הוא אמר והשפיל את מבטו . . . לאחר כמה שניות ארוכות , הוא עזב את המקום .

וככה , בדיוק כמו בספר , בקטע שנקטעה קריאתי , כך נקטע סיפור האהבה שלי .

הסיפור משתתף בתחרות "סיפורים עם סוף מפתיע"

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=603660&blogcode=10264285