אני, וכל השאר

אמ ..

אני חושבת כבר הרבה זמן מה לכתוב ..

בנתיים כלום לא כ"כ קרה, לא משהו מעניין ..

על מה אני יכולה לכתוב ?

לא רע לי ,

לא קשה לי ,

אולי קצת טוב לי .

אני מוקפת באנשים שאוהבים אותי ,

שתומכים בי ,

שלא מנדים אותי

כל מי שאני רוצה לידי ,

לידי ,

כל מי שאני רוצה שיעזור לי ,

עוזר לי ,

כל מי שאני רוצה שיהיה קרוב קרוב אלי ,

קרוב קרוב אלי .

ואולי,

זה לא תקופה,

ואולי,

טוב שכך.

אני רוכבת,

עדיין,

מקווה שלא בנתיים,

מקווה שלתמיד.

טוב נו,

נעשה משהו.

בא לכם סיפור ילדים?

כי גם אם לא,

לא ממש אכפת לי.

"

אולי זה היה אחד מהרגעים הטובים בחיי.

לא חשבתי כמעט על כלום, הראש פשוט היה ריק, כמעט.

לא היו דאגות, חששות, רק מחשבות.

רק אני, החתול שלי, מוזיקה טובה והיא בראש.

לא חשבתי על כל מה שעשיתי.

לא חשבתי על כל מה שאני צריכה לעשות.

פשוט, רק היא.

היא הייתה הדבר היחיד שחשבתי עליו באותו זמן.

איך היא עזבה אותי, למעלה.

השאירה אותי פה לבד, להתמודד עם משפחה פגועה, פצועה ומפוצלת.

היא הייתה היחידה שהייתה ראוייה להערכה אמיתית והוקרה במשפחה שלי.

אבל עכשו, חמש שנים אחרי, אני צריכה להתמודד מחדש.

להתמודד שוב עם אובדן של שניים ממשפחתי.

להתמודד שוב עם משפחה פגועה.

להתמודד שוב עם המוות.

הדבר הזה שנקרא מוות, הייתי חצי סנטימטר ממנו, אני לא רוצה לשמוע ממנו עוד.

אבל זה קרה, גם אם אני לא רוצה.

לא אכפת לי שזה חלק מהחיים.

הוא הורס, משמיד, הורג.

משאיר אחריו המון אנשים פגועים.

המוות, הדבר שלא רציתי להתמודד איתו, שוב חזר אלי אחרי תקופה טובה.

עכשו השאלה, מתי תהיה עוד תקופה טובה, כמו פעם.

כי המוות, הרס כל זיכרון טוב.

"

כתבתי את זה בחופש שבין ז' לח'

ועכשו, אני אולי מזדהה עם זה מחדש

3>