אני, וכל השאר

ישבתי שם,

הייתי עם עצמי,

חשבתי על הכל,

כל מה שהיה,

מה שעכשו,

מה שיהיה,

ואני רק זוכרת שבכיתי,

הרבה.

ישבתי מקופלת,

הייתי שקועה בתוך עצמי,

עם המחשבות,

הזיכרונות,

הייתי בתוך בועה,

בועה שהתמלאה בדמעות.

ישבתי חסרת אונים,

מקשיבה לעצמי,

ואולי לא באמת הייתי אני

הגוף השתתק,

המחשבות נעצרו,

הזיכרונות נעלמו,

רק הדמעות נשארו.

ישבתי משותקת,

ועשיתי הכל,

היד עברה שם,

כאילו סימנה קו,

שביל,

דרך שאולי תראה לי את האור,

והדמעות היו חלק מהכל.

שכבתי,

הכל היה מוכן,

הלב קפץ,

הגוף רעד,

והראש לא עבד,

אני לא זוכרת מה באמת היה,

מה באמת קרה,

אני רק זוכרת שבכיתי.

תודה לכל מי שהיה שם,

מי שהחזיק,

מי שתמך,

מי שעזר.

תודה לכל מי ששמע אותי,

את הצעקות,

את הבכי,

את הייסורים.

תודה לכל מי שהרים אותי,

כשהיה קשה,

כשהיה קר,

כשהיה חשוך.

תודה 3>

נכתב - 27/4/2009 14:41