אני, וכל השאר

לפני שבוע

לפני חמש שנים

הכל התחיל.

היא כבר לא פה

לפני חמש שנים

לפני שבוע.

אני מתגעגעת,

כל דקה שעוברת היא נצח בשבוע שעבר

כל שניה היא חיים שלמים,

וכל פעם שמזכירים לי את זה,

אני חיה את זה מחדש

נושמת את האוויר הקר שהיה במרתף של חברתי הטובה.

טועמת שוב את טעמן המלוח של הדמעות

מרגישה שוב את השריפה שעל פני.

מרגישה שוב את ליבי נקרע

מרגישה את עצמי משתנה.

לחיות מחדש את המוות,

אני מתתי יחד איתה,

מוות קליני.

אני חיה, האומנם?

אני כבר לא בטוחה

לא נשארו מים בגופי,

הם יצאו עם הדמעות.

לא מרגישה את ליבי פועם,

הוא נקרע לגזרים.

כל לילה

אני מדברת איתה,

מנסה,

מקווה שהיא תשמע

מבקשת ממנה לשמור עלי

עדיין

לנסות.

שאני לא אפגע.

שלא אמות מוות פיזי.

אם את רואה את זה, שומעת אותי

תשמרי עלי

תחזיקי אותי

שלא אפול.

ואם אפול תרימי אותי

שוב

ושוב

ושוב

עד שלא אוכל לקום.

אם את שומעת אותי

חזקי אותי

שלא אוכל לשמוע חמלה מפי אחרים

שלא אפול

ואפול

ואפול

עד נפילתי האחרונה.

אם את שומעת אותי

אז תדעי

שחמש שנים עברו

והזמן לא מרפא

תדעי שכמה שעובר הזמן

אני אוהבת אותך יותר

אני מתגעגעת אותי

ככל שעובר הזמן

הכל מתחזק

3>

מתגעגעת, אוהבת, זוכרת

נגה.