אני, וכל השאר

"היא הייתה לבד.

דיי בודדה, לא היה לה עוד מישהו חוץ ממנו.

היה לה אותה ואותו, היא חשבה שהוא משהו מיוחד, הוא היה לה יקר מידי ולא רצתה לאבד אותו.

הוא לא היה לבד.

לא בודד, היה לו הכל חוץ ממה שרצה באמת.

היה לו הכל ואותה, הוא חשב שהיא משהו מיוחד, היא הייתה לו יקרה מידי ולא רצה לאבד אותה.

מה שהיה ביניהם היה כ"כ אמיתי ונכון.

לא היו שם שקרים, הכל היה נקי ואמיתי, בלי מסיכות.

אבל הם פחדו, פחדו שהכל יהרס, פחדו לאבד אחד את השני.

הם לא ידעו שמה שהם מרגישים הוא הכי אמיתי ונכון.

הם לא ידעו שבחיים לא יאבדו אחד את השני."

30.6.07

עידכון יבוא בהמשך...

6.3.08

היום הארור ביותר בחיים שלי אבל גם המרגש ביותר.

חזרתי מבית הספר,

חזרתי לבית ריק,

לא חשבתי שיותר מאוחר הכל ישתנה.

התיישבתי בחדרי,

אכלתי זה היה כנראה באמת מזמן,

בעיקר נרגעתי מכל היום לימודים שהיה.

ואז באה סבתא,

אמרה שאימא ואבא בבית החולים,

ואז התחלתי לבכות.

הלכתי אליה,

כל הדרך כל הזמן מחשבות על מה שהולך לקרות,

הראש לא נח לרגע.

השניות הדקות השעות עברו לאט משרציתי,

חיכיתי הרבה זמן המון זמן,

חיכיתי רק לרגע הזה.

הלכתי לחווה,

לא יכולתי לסבול כבר את הכל,

ידעתי שכשאצא משם אהיה מישהי אחרת.

עם הזמן התחילו לראות עלי סימני לחץ,

לראות עצבים,

ואולי גם ציפיה.

הגיע השיעור המקולל,

הרכיבה עליו ואיתו עשה לי רע,

השילוב של שניהם ביחד לא בשבילי במיוחד לא עכשו.

התחיל הריב,

התחילו הצעקות,

ואז ראו את כל הלחץ הפחד שמשהו יקרה.

החלטתי לעזוב הכל,

להפסיק הכל באמצע,

ומי יודע אולי זאת באמת הייתה ההחלטה הכי נכונה.

הגעתי לאוורות,

הלכתי אליו לסוס שגורם לי הכי הרבה אושר וביטחון,

ישבתי לידו ואמרתי לעצמי כל הזמן לאט לאט ובזהירות הכל יסתדר מחדש.

הלכתי לתיק שלי,

לקחתי את הפלאפון,

התקשרתי לאבא.

ואז שמעתי את שלושת המילים הכי שנשמעו באוזני אי פעם,

נגה, יש לך אח,

אימא שלי אמרה את זה.

זה היה הקול שלה,

כ"כ שמחתי שהכל בסדר איתם,

שהכל עבר בשלום.

נשארתי לשבת לידו עוד קצת,

כדי שאוכל להרגע קצת,

מכל מה שקרה.

ואז היא באה,

חיבקה אותי חזק וצעקה בקול הגדול שלה,

נולד לנגה אח, שמעתם? נולד לנגה אח.

בכיתי המון,

לא יודעת אם זה מהתרגשות עצבים או אושר,

אבל בכיתי.

גם הוא אמר לי מזל טוב,

אבל עדיין לא יכולתי לסבול את הפרצוף שלו,

האיש שהרס לי את החיים ומשם היא כבר המשיכה.

ומשם,

כבר לא משנה מה קרה,

לא משנה מה יקרה.

כלום לא ישבור אותי יותר,

אני חזקה,

והכי חשוב שאני יודעת את זה.

משהו שאני חייבת,

אני לא יודעת אם זה יעשה לי רע,

יעשה לי טוב,

לא יעשה כלום,

אבל אני חייבת אותו,

זה סגירת מעגל,

להבין למה,

למה חתכתי,

למה מילים הפכו למעשים,

ואני לא יודעת,

כל העבר הזה שלי מלא בחורים,

אין לי בראש את הסיפור האמיתי,

את מה שקרה באמת,

אני לא רואה אותו.

אני צריכה צריכה לחזור לכל מה שאני לא עושה בגללו,

אני צריכה לחזור לכל מה שעשיתי לפני,

אני צריכה לחשוף את כל הפחדים שלי,

ולהתמודד מולם,

להתמודד איתם.

אני צריכה סגירת מעגל.

8.3.08

היום האחרון שרכבתי על שניהם איתו.

אני לא מתכוונת לחזור לזה.

את הרסת לי את החיים..

לא יכולת לסתום את הפה נכון?

היה לך קשה, למרות שביקשתי..

דפקת אותי, את לא מבינה כמה.

אני עמוק עמוק בבוץ, והכל בגללך..

כל הדברים הרעים שקורים לי עכשו,

הכל בגללך.

את אשמה

אשמה בהכל..

אני לא אשכח לך את זה בחיים..

לא אשכח לך שבגללך אני צריכה לעבוד כפול,

לעבוד קשה יותר, כדי שיראו אותי כשווה אל אחרים.

את, בגללך רע לי עכשו..

ורק שתדעי זה לא ישתפר עם הזמן,

כי את הרסת לי את החיים,

בגללך כל דבר שקורה לי עכשו מקושר למה שהיה אז..

הכל בגללך..

החיים שלי בזבל, בגללך!