|
 כינוי:
Jennocide. בת: 31 MSN:
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2010
כל הבעיות מצטברות לשבוע אחד..... ביניהן לקבור את אחיה של אמא.
שלום.
ושוב, הפוסטים שלי הפכו לרציניים, לא?
אני אתחיל מההתחלה, ונגיע לשיא אח"כ.
~~~
היתה לי מתכונת ב14. קיבלתי 97.
הבגרות שלי ביום שני, כלומר, מחר, ואיתה צריך להגיש עבודה - שעוד לא התחלתי.
והיא עבודה ארוכה.
בכל מקרה, הבגרות שלי היא ב-9 בבוקר, ואני לא יודעת להסתדר בירושלים באוטובוסים,
ולהורים שלי היה אמור להתחיל נופש ביום ראשון, כלומר, היום, 3 ימים במלון בים המלח.
הם וויתרו על הנופש וגרמו לי להרגיש חרא, כי איך שאמא שלי הסבירה את זה - הם לא נוסעים,
אבל הם לא נוסעים כי יש לי בגרות ואני לא יודעת איך להגיע.
אז בכללי אני מרגישה חרא לגבי זה שאני גונבת להורים שלי ת'נופש ומכריחה אותם ליסוע איתי לבגרות.
אבל אמא שלי יודעת מה לומר ומתי, אמא שלי יודעת שאם היא אומרת משהו היא גם תיצמד לגרסה הזו,
והגרסה שלה היא "יש לי יותר פלוסים להשאר בבית מליסוע עם המפעל".
ובכל מקרה - הרגשה חרא.
~~~
ביום שני בשבוע שעבר הלכתי לעשות עוד עגיל. קצת נלחצתי, אבל לא ממש כאב.
עכשיו כואב לי רק כשאני גורמת לזה לכאוב.
את אבא שלי לא ראיתי שבוע שלם, וכשהראיתי לו את העגיל התגובה היתה מוזרה.
"הרבה השתנה כשלא הייתי הא?"
~~~
במהלך אותו שבוע התפתח אצלי כאב חזק מאוד בגב התחתון.
כאב כ"כ חזק שלא יכולתי לשבת בהסעה רגיל.
מסתבר שהיתה לי בליטה כ"כ גדולה בגב שלחצה לי על העצב או משהו כזה.
תזכרו שאני מדברת בלשון עבר. היתה.
ועכשיו -זה מגעיל- כשהיא התפוצצה זה שורף.
והגב שלי נוטף דם כבר יומיים.
וזה לא עוצר. ואסור לי לזוז. רק לשכב -על הצד-. לשבת בשקט אני לא יכולה.
וכשאני הולכת אני דופקת איזה הליכת פינגווין יציבה.
השבוע אמור להיות לי מסע ישראלי, שככל הנראה אני לא נוסעת אליו בגלל הגב.
כיף, לא?
פשוט מושלם.
אה, וגם לא יצאתי לחגוג ל"ג בעומר. פשוט יופי.
~~~
המ. ועכשיו לנושא הסופי - דוד שלי מת היום, ז"ל.
אני רוצה להקדיש את החלק הקטן הזה כדי לדבר עליו.
אני לא אקדיש לו פוסט שלם, אין לי מניע לעשות את זה.
לפי הסיפורים עליו והדברים שהיה עושה... לא מגיע לפנות לו פוסט שלם.
מה שכן? צריך, וכדאי להזכיר אותו.
טוב אז.... את דוד שלי לא הכרתי. קוראים לו יורה, ד"א, והוא האח הבכור במשפחה של אמא שלי.
לא הכרתי אותו בכלל. רק מתמונות וסיפורים. ואם כן - ממש בגיל צעיר.
כל מה שאני יכולה לספר עליו זה דברים מה-5 שנים האחרונות אולי...
וגם הם לא כ"כ חיוביים.
למשל.... שהוא בסביבות גיל ה-42.... וגם עם סבתא.
למשל.... שהוא הבטיח לסבתא שלי לשפץ את ביתה, התחיל ולעולם לא סיים.
למשל.... שהוא בזבז את רוב כספה של סבתא שלי על וודקה.
למשל.... שהוא מובטל וסבתא שלי בפנסיה, היא מגדלת ירקות ומוכרת אותם בשביל קצת כסף, בעוד שהוא שוכב על הספה.
למשל.... שהוא הסיבה שסבתא שלי לא ביקרה אותי כבר כמה שנים.
ולמשל... שהוא לא דואג לסבתא שלי, אבל היא דואגת לו.
זה כל מה שאני יכולה להגיד על דוד שלי.
זה כל מה שאמא מספרת לי.
ובכל מקרה אכפת לי כי הוא דוד שלי.
הוא מקורב אליי בצורה כזו או אחרת.
ומה שאני מרגישה? אין לי מושג איך לתאר, כי אני לא יודעת מה זו ההרגשה הזו.
בסדר.
אז ז"ל, דוד יורה.
אנחנו כן נתגעגע.
~~~
תמונה לסוף:
לילה טוב, ושבוע טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
