עזבו היום, בכללי.

עכשיו. בפוסט הזה.

אמא מציעה כל מיני רעיונות ממש.... טוב, לא נגיד מפגרים,

זה דווקא רעיונות טובים, אבל נורא קשים לביצוע, ומצפה שאני אעשה עם זה משהו.

אמא, אני לא יכולה לעשות את זה.

ג'ניה, כן את כן. זה לא קשה. תציירי את זה קודם ואז תמחקי את השאריות.

אמא אני לא יכולה. אני גם לא רוצה.

וואי איזה בעיה את עושה לי עכשיו...

אמא, אני לא רוצה! אני לא יודעת איך לעשות את זה טוב!

זה לא קשה, כולה תציירי, תמחקי מה שלא צריך, תדגישי ותצבעי.

טוב אמא אם זה כ"כ קל תעשי את זה לבד.

אם כ"כ קשה לך אני אעשה את זה.

גאדדאמט. יש לי תכנון אחר בראש. יש לי רעיונות אחרים בראשץ והעיקר איך היא מסיימת?

"אני הצעתי את לא רוצה זהו נושא סגור"

אני שונאת נושא סגור.

אני אוהבת שהנושא פתוח, שלא מכריזים עליו שהוא סגור. יש לי מה להגיד בנושא,

ואני בנאדם שלא ייתן לנושא להסגר עד שיגיד כל מה שיש לו להגיד בנושא.

ואז אני גם אסגור את הנושא לבד.

נשמע אולי קצת ביצ'י, אולי קצת מתנשא, יהיר, אבל מה לעשות - ככה אני.

על מזל אריה קראתם?

~

בדייב איפה את >< למה את חולה לי פתאום >< תרגישי טוב! מחכה לראות אותך כבר!

~

כל מה שאנשים רוצים מסביב זה שאני אעשה להם טובות. הם לא צריכים אותי לשום דבר אחר. רק שאני אעשה להם טובות.

הבוקר, אחרי העבודה בחדר אוכל [שאגב אני מתה לעזוב] נכנסתי לכיתה, ואני רואה את.... טוב עזבו, לא רוצה לציין שמות.

וכולם רוצים ממני משהו.

גאדדאמט אם אתם חברים אמיתיים תפסיקו לבקש. ואם כבר מבקשים, לפחות תגידו היי יפה.

~

אתם אולי לא מסכימים עם הדעות שלי. אם אתם ממש רוצים להגיב לי נאצה, להגיד לי שאני מפגרת, לא להסכים איתי - קפצו על זין.

רציני. אני לא אומרת שהדעה שלכם לא שווה, אני פשוט אומרת - אם אני מקטרת, אתם צריכים להסכים איתי. כי זה מרגיז

אפילו עוד יותר כשמתווכחים איתי או מביאים עצה. ביקשתי עצה? לא.

~

אוקיי..... בנימה זו, נמשיך בפוסט.

נחזור אליו, מהפוסט שעבר. הוא, כן ההוא, הזה שאני מחבבת. אני רואה שהוא לא שם זין עליי. הוא תמיד מפטפט עם החברות שלי, ואם אני אומרת

משהו אני יוצאת מפגרת. כן, הוא. אני לא יורדת עליו או כלום, פשוט נראה לי הבנתי מה כולם כ"כ מחפשים שיהיה בבחורה, ועל זה אני אכתוב ממש

בקטע הבא:

~

גאדדאמט אני כזאת שמנה. שלא תגידו לי שלא. אני אומרת לכם, נשקלתי, מדדתי גובה, אני שמנה. בלי קטעים של "מלאה" עכשיו, אני שמנה.

ובגלל שאני עכשיו בדיאטה בכפיה, אני גם מתחילה לאמץ אותה, והיא לא עובדת בשיט. זה כבר כמעט חודש שני שאני עליה. לא עובד בשיט.

גם ספורט לא עוזר בשיט. אני משתתפת בכל השיעורים, בלי תירוצים, בלי לשבת בצד. גם כשאני לא אמורה לרוץ אני רצה לפחות סיבוב.

אבל מה? לא עוזר בשיט. גם כל מה שאני מוסיפה לזה אח"כ מדי יום בבית לא עוזר בשיט. ל-א    ע-ו-ז-ר     ב-ש-י-ט   !-!-!-!-!

מה עוד? השיניים שלי. איוו. זה פשוט סיפור אחר. אני אפילו לא רוצה לדבר על זה.

מה עוד? אני נמוכה. בד"כ זה לא מפריע לי, אבל דווקא עכשיו? דווקא בפוסט הזה? זה כן. פאק. אני פחות ממטר שישים. אני מטר... 57.

אולי אפילו לא.

האף שלי ענקי. אף ארמני? בסה שקיבלתי דווקא ת'גן הזה. אם אחי היה מקבל אותו היה הרבה יותר טוב.

הקול שלי... צורם, מעצבן, פעם גבוה פעם נמוך, איכס. כשאני שרה זה בכלל סיוט. והצחוק שלי... אוי! הקומקום רתח!

זה מה שמרחיק בנים ממני? השיער לא מסתדר בחיים, הוא קצר [שמעתי שבנים אוהבים ארוך]. טוב יודעים מה? שינויים שאני עושה בעצמי לא בשבילכם.

הם בשבילי. אז תשתקו ותלמדו לקבל את זה.

~

יש עוד הרבה מה להגיד אבל אין כ"כ הרבה זמן לציין הכל.

אני חייבת להסתפר שוב.

~

עכשיו אלך לי, להכין תה סקוטי משובח [או שלא משובח?], לקחת את המשכורת שלי וללכת להתקלח.

כי התה מרגיע את המחנק בגרון, המשכורת מעודדת עוד איכשהו [פשוט עצוב שהדרדרתי למצב שכסף משמח אותי],

ובמקלחת לא שומעים ולא רואים אותי בוכה.

מושלם.

ערב נעים לכם.