"SHOT TO THE HEART

AND YOURE TO BLAME, DARLING

YOU GIVE LOVE A BAD NAME"

כע, זה בעצם מה שאתה עושה.

בוקר טוב למרבית ישראבלוג.

אתם יודעים איך זה לאהוב, אבל באמת, ממש בפעמים הראשונות?

בנות - אתן מכירות את המצב בו לוקח לכן חודש, אפילו חודשיים לדבר עם האדם שאתן מחבבות?

ואז, אחרי זה, אתם מתחברים בחיבור מושלם...

ואתם תמיד ביחד, בשיעורים, בהפסקות הוא מגיע אלייך...

ואתן מקבלות רגעים אלה כקסומים, כלא אמיתיים, רגעים מושלמים.

אתן מתחילות לחשוב, שאולי הוא מחבב אתכן גם...

ואז אתן מחליטות יום אחד לשאול אותו, "אתה מחבב מישהי?"

והתשובה שלו, למרבה הפתעתכן, "כן". ואתן, להציק עוד קצת, שואלות מי זו?

והם תמיד יענו "לא אומר".

ואתן מתחילות לאהוב אותו עוד ועוד, כי אתן יודעות שיש לכן צ'אנס,

ואתן בטוחות בזה, שזו עלולה להיות את...

ואתן מעבירות איתו את הימים בכיף, התקווה שיגיד לכן כבר, ואז הוא נותן רמזים, ועוד, ועוד...

ולבסוף... הוא גם אומר לכן מי זו...

החברה הכי טובה שלכן.

לכמה מכן זה קרה? כמה מכן נקלעו לסיטואציה כזו? אני יכולה להגיד שאני - נקלעתי אליה, ולא פעם אחת. ולא משנה מה, זה תמיד - אבל תמיד, קורה לי. תנו לי לספר לכן משהו על עצמי... אני קירבתי מלא אנשים. אני חזיתי הרבה מערכות יחסים ובעצמי בניתי כמה - בשביל אחרים, לא בשבילי. ואני גאה במערכות היחסים הללו. בין אם הן החזיקו מעמד, לבין אם לא. העיקר שחיברתי, זה מה שחשוב. העיקר שאפילו צד אחד במערכת היחסים הזו יצא נשכר. אני גרמתי לאנשים לאושר. ועכשיו, שני האנשים האלה, האדם שאני מחבבת והחברה הכי טובה שלי, טוב הוא רוצה שהם יהיו ביחד. ואני... אני מרגישה שזו חובתי לעזור להם בחיבור הזה.

אתמול... הדמעות זלגו מעיניי כמו מפלים כאשר גיליתי מיהי הבחורה שהוא מחבב. ואני אגיד לכם מה - אני יותר כעסתי עליה מאשר עליו. היא יותר טובה ממני בביה"ס, בחיי החברה, היא יותר חכמה ממני, יותר יפה ממני [זה בטוח], יותר גבוהה ממני ויותר רזה ממני, יותר מאושרת ממני. ועכשיו.... לא פלא שהוא מחבב אותה. והוא הכחיש את זה כל הזמן הזה. ועכשיו, כשהיה לו מספיק אומץ להגיד את זה... הוא גם לא מרגיש שום דבר, לא מרגיש אשם. במה הוא לא מרגיש אשם? בכך שהוא יודע שאני מחבבת אותו, אבל מדבר איתי בלי בעיה על מה שהוא אוהב בה. זה הרגע בו התאכזבתי ממנו, לחלוטין. ולא בגלל שהוא אוהב אותה, אלא בגלל האופי המחורבן הזה שלו. הייתי מבינה אם היה לו לא נעים לדבר על זה, בגלל שאני נמצאת בצד השני של המסך... אבל לא, לא מפריע לו כלל. ויודעים מה עוד? הבטחתי לעצמי שאני לא אתן לזה להשפיע עליי.

דיברתי עם שניהם, הוא רוצה שאני אחבר ביניהם, ואני גם ככה מרגישה שזו מחובתי לעשות את זה, אבל... כשדיברתי איתה ורמזתי לה על כך - היא ביקשה ממני לעשות בדיוק ההיפך. מצד אחד, אני יכולה לנסות לחבר ביניהם למרות מה שהיא אמרה לי, פשוט ללכת לפי הבקשה שלו יותר משלה, ומצד שני - אני יכולה ללכת לפי בקשתה ונגד המצפון שלי ולנסות להפריד ביניהם - להפריד בינו לבין מחשבתו עליה. היא נתנה לי כמה רעיונות לעשות זאת, אבל בשבילי זה פשוט לא מרגיש בסדר. יש אופציה שלישית, שכנראה אני אלך עליה. אני אנסה ככה, ממש בקטנה, ממש בזהירות לנסות לקרב ביניהם, אבל - זה ממש קצת. משהו כמו 2 מילים טובות בשבוע. מעבר לזה לא אעשה כלום, ככה שזה לא יוצא לטובת אף אחד. ואז הוא יחשוב שאני עוזרת לו, בעוד שבעצם אני לא עושה כלום לטובת אף אחד מהם. ומה שיוצא זה שמה שמתפתח או לא מתפתח ביניהם, אני לא ארגיש ייסורי מצפון ואשמה, הכל יקרה בטבעיות, ואם היא תרצה היא כבר תנפנף אותו לבד.

עד כמה שזה נשמע אנוכי, בזמן הזה - שהם יפתחו או ההיפך, את מערכת היחסים שביניהם, אני אנסה להיות אדם טוב יותר. אני אטפל רק בעצמי, במקום בהם. אני אתחיל לפתור את הבעיות שלי, אשנה את המראה שלי, ארזה קצת, אסתפר, אשנה את המראה החיצוני שלי, אתגבר על בעיות הכעס שלי, אנסה למצוא קצת מצברוח טוב ובכללי אנסה להשתפר כאדם - להיות נחמדה יותר לאנשים.

מה שהכי עצוב לי בכל הסיפור זה שהוא בעצם ניצל אותי, השתמש בי בכדי להתקרב אליה. וזה גם עבד לו טוב מאוד עד עכשיו. והוא גם לא מפחד להמשיך לפגוע בי, שוב ושוב, עד שהוא ישיג את המטרה שלו, והוא לא יוותר. וכשיוותר, הוא כבר לא יצטרך אותי. הוא פשוט ינצל אותי לעוד מקרה, כי אני בחיים לא אהיה במקומה. וביום שני... אני עוד נוסעת איתם לת"א. לשמור על השקט הנפשי שלך, ג'ק, תשמרי על השקט הנפשי שלך.

בכל מקרה, עכשיו אני עם מצברוח ממש רע, מנסה למצוא כל סיבה בעולם לשפר אותו, ואת הפוסט הזה לא היה לי קל לכתוב.

אז הנה כמה תמונות שצילמתי אתמול לפני שנדפק לי המצברוח.