אני לא פותחת פה עוד בלוג על דיאטות וכאלה.

אני עושה את הפוסט הזה להרגיש שלמה עם עצמי. איכשהו.

יותר נכון - להשלים עם העובדה של מה שקיים.

קיצור אתם מבינים.

תמיד נורא התביישתי מהמשקל שלי. תמיד חשבתי שאני שמנה. וזה נכון. אני שמנה.

לא העזתי לדבר על המשקל שלי, לא הרגשתי בנוח לאכול מול אנשים, ואני עדיין לא.

כי אני גדלתי על המוניטין של שמנה, ותמיד הייתי שמנה [חוץ מכשנולדתי, אז הייתי בתת משקל ויכלתי למות].

ובמשך שנים רבות כל מה ששמעתי זה "שמנה" "שמנה" "שמנה".

וגם עכשיו אני שומעת את זה מספיק.

אבל יודעים מה? לכו להזדיין. אתם מציבים בפניי עובדה קיימת שאני מכירה.

אתם סתם מציינים את זה בשביל.. טוב, אתם חושבים שזה פוגע.

וכן האמת כואבת, ולא אני לא כמו כל האחרות היפות והחטובות האלה, שיכולות ללבוש ביקיני בקיץ, לצאת לבלות בים ועם בנים...

בגלל זה גם שנאתי את הקיץ. כי אני אחושרמוטה קנאית. אני עדיין שונאת את הקיץ אבל מצאתי סיבות נוספות.

בקיצור אני לא כמו האחרות, ביקיני, בילויים, סקיני ג'ינס ובנים... לא, אני בכלל לא. אני שמנה.

ואני אמשיך להגיד שאני שמנה עד שלא אגיע למשקל האידיאלי אליי.

לפי מה שידוע לי כבר שנים, המשקל שלי אמור להיות 110 פחות מהגובה.

זאת אומרת, גובהי הוא 160 סמ'.

אני אמורה לשקול בסביבות ה50.

אבל אני לא.

אני שוקלת...

71.3.

יאפ. אה, כבר ציינתי שאני שמנה, נכון?

מצאתי שיטה להוריד במשקלי. את האמת, לפני שבוע שקלתי 76.

אני לא יודעת איך זה עובד, אבל זה עובד.

ואם זה ימשיך ככה עד הקיץ - טוב.. אני אהיה יותר שמחה :)

וזהו יהיה הישג חדש :)

אני לא מתכוונת לספור קלוריות, לא עושה שיטת נקודות, אני אפילו לא משתתפת בספורט כ"כ...

אני באמת לא יודעת איך זה עובד.

אבל להוריד עוד 21.3 ק"ג... תודו שזה הרבה עבודה.

יחד עם הכל.... יש לי כבר סימנים על העור... והם לא ייעלמו.

אבל זה כבר משהו אחר.

יש מחר טיול שנתי. אני לא הולכת.

לילה טוב לישראבלוג.