שלום לכם, אנשים הנמצאים אי שם ולא מכירים אותי.

שמי הוא יבגניה ארנולדובנה מינסיאן, אני ילידת רוסיה אבל ארמנית בחלקי. נולדתי ביולי ה29 בשנת 1994, וגדלתי עד גיל 4 ו10 חודשים בגטצ'ינה ברוסיה, זוהי עיירה קטנה ממש ליד סנט פטרבורג. ב25 במאי, 1999, הגעתי לישראל, ומאז לא עזבתי. אפילו לא לנופש. קצת ממה שסיפרו לי על חיי ברוסיה, הבנתי שאני לא בדיוק ילדה רגילה. אני לא אומרת שאני יותר טובה מאחרים, או שיש מי משהו כ"כ מיוחד, פשוט.. לא פגשתי אנשים עם סיפור דומה עד עכשיו. ולהתבגרות שלי ברוסיה יש השפעה מאוד גדולה ולא מובנת על חיי כיום.

נולדתי בתת משקל, ולאמי לא היה חלב בשבילי. היא היתה קונה סימילאק, מטרנות ושאר בולשיט שלא הייתי אוכלת. ואז היה מקרה מוזר ביותר - היו כמה ימים שבהם הייתי מקיאה הכל ברציפות. אני, שנולדתי במצב של תת משקל, יכולתי למות. ואחי.. הוא תמיד הצביע לתקרה, בכה וצרח.

אמי לא ידעה מה לעשות, אז היא הלכה למגדת עתידות או איך שלא קוראים לאשה הזו, הקוראת בקלפים ובקפה, מטפלת בענייני כשפים ועין הרע. כעבור יום נרפאנו. אמי הגיעה למסקנה שאמה של חברתה הטובה ביותר אולי בטעות עשתה עלינו עין הרע. אבל זה עבר.
המשכתי להתבגר כילדה רגילה, עד שבגיל 3, כשאחי היה בן 4 וחצי והלך לבית ספר מיוחד לילדים קטנים, אמי רצתה לרשום אותי גם לשם. גיל הקבלה היה 4. ביה"ס לא היה מוכן לקבל אותי, אבל אמי התעקשה, וביה"ס טען כי "אני לא חכמה מספיק בגלל שעוד לא התבגרתי". אבל הם נתנו לי צ'אנס, וכשהחזירו אותי לביתי בסוף היום, הם אמרו שאני ילדה מבריקה ומתקדמת, ושצפוי לי עתיד מזהיר, ושיש לרשום אותי לבית ספר פרטי כדי לא לבזבז את הפוטנציאל שלי. עכשיו, כשאני בישראל, אתם מבינים שזה לא קרה. אבל אתם יכולים גם לנחש שמאז הלכתי לביה"ס ההוא כל יום...

ביומיום הייתי יוצאת בשמלה האהובה עליי, שמלה בצבע תכלת עם דובדבנים, בכובע האהוב עליי, כובע רחב שוליים, לבן עם תחרה וסרטים, גרביים לבנות עם תחרה ונעלי בובה חמודות לבנות החוצה עם ההורים, והיינו תמיד קונים את הגלידה האהובה עליי - פלומביר בגביע קונוס וופל בציפוי שוקולד, ופשוט היינו מטיילים ביער. היינו מגיעים לאגם, מאכילים ברווזים בלחם שהיינו לוקחים איתנו מראש...

הייתי ילדה מאושרת עם חיוך על הפנים, הייתי מבלה הרבה בגני חיות ובמשחקים בשלג עם חברים, ואז כשהגעתי לישראל הגעתי לתקופה של "רוסיה מסריחה"... התקופה הגזענית של תחילת המאה ה21.

מאז... טוב, זה לפעם אחרת. חפרתי מספיק.

ג'ן~