היה היה עץ, שעמד בגן, לבד.

אבל כל יום היה מגיע ילד לבקר את העץ.

הוא היה חורט על גזעו של העץ,

מטפס על ענפיו, מפזר עלעליו,

ואוכל מתפוחיו.

והעץ היה שמח.

הילד התחיל להתבגר, וביקר את העץ פחות ופחות.

עד שלא הגיע בכלל.

יום אחד, לאחר שנים בהם לא הגיע לבקר,

הגיע פתאום הילד לעץ.

והעץ אומר לו: "ילד, בוא ילד, תטפס על ענפיי,
תפזר את עליי, תאכל מתפוחיי!"

אך הילד ענה - "אני לא יכול. אני צריך כסף. זה הדבר הכי חשוב לי עכשיו."

העץ אז ענה: "הנה, קח את תפוחיי ומכור אותם בשוק. ככה יהיה לך כסף."

הילד טיפס במהרה לצמרת העץ וקטף את התפוחים.

והעץ היה שמח.

אחר שנים רבות בהן לא חזר לבקר הילד,
פתאום הוא הגיע לראות את העץ.

והעץ אומר לו: "ילד, בוא ילד, תטפס על ענפיי,
תפזר את עליי!"
אך הילד ענה - "בגילי איני מסוגל כבר לטפס על עצים ולעשות שטויות.

אני צריך עכשיו בית, לבנות משפחה. זה הדבר הכי חשוב לי עכשיו."
העץ אז ענה: "הנה, קח את ענפיי ובנה לך בית. ככה יהיה לך בית חם."
הילד כרת את ענפיו של העץ והלך לדרכו לבנות לו בית.

והעץ היה שמח.

לאחר עוד שנים מרובות, חזר הילד לעץ, לבקר.

והעץ אומר לו: "ילד, בוא ילד, השאר איתי! נשחק!"
אך הילד ענה - "בגילי אין לי כבר שום עניין במשחקים.

אני צריך עכשיו סירה, לשוט הרחק מכאן. זה הדבר הכי חשוב לי עכשיו."

העץ אז ענה: "הנה, קח את גזעי, ובנה לך סירה. ככה תוכל לשוט."
הילד ניסר את גזעו של העץ והלך לדרכו לבנות לו סירה.

והעץ היה שמח.

אבל לא באמת.

לאחר שנים מרובות, שנראו כמו נצח, חזר הילד לעץ.

והעץ אומר לו: "מצטער, ילד. אבל כבר אין לי מה לתת לך."
אך הילד עונה - "זה בסדר. בגילי - אני רק צריך מקום להרגע בו."

העץ אז עונה: "בוא, שב איתי, והרגע."
הילד התיישב על גדם העץ, ונרגע.

והעץ היה שמח.

~~~

אני אישית מאוד אוהבת את הסיפור הזה.

ראיתי גרסה אנגלית של הסיפור, לכן הבאתי תרגום חופשי לעברית.

אולי יש גרסה בערבית - תיידעו אותי.

והעץ יהיה שמח.

שתהיה שארית שבוע נעימה, ואני מאחלת לכולם הצלחה בבגרויות ומתכונות, מבחנים גם.

ג'ן.