מסיבה כזו או אחרת, פשוט לא ברורה, התקופה האחרונה פשוט.. מייגעת.

ביום רביעי היו לי מבחנים למודיעין למסלול השפות הלועזיות.

זה אחד הימים האלה שגורמים לך להרגיש כאילו אתה כשלון.

פשוט שום דבר לא הולך בדרך שלי. זה מציק. זה מעיק. זה מייגע.

בכל מקרה בימים האחרונים, במיוחד היום, אני מרגישה כמו כשלון.

אני מרגישה בדכאון.

אולי זה כי אני לא יוצאת? לא מתקשרת? או כי אני סתם לבד?

אולי זה כי אני מרחיקה ממני כל אדם חדש שמנסה להתקרב?

ואולי זה פשוט בגלל שבקרוב יש לי בגרות במתמטיקה שוב, ואני לא בטוחה בעצמי לגביה?

יש סיכוי שזה כי אין לי כסף ולא עבודה.

ואולי כי אחי ממשיך להתרברב בהישגיו לפניי, בעוד שאני תקועה באותו מקום, כאנונימית.

אולי זה בגלל המשקל העודף שלי, או הפצעים על גופי, שאני לא מצליחה לטפל בהם?

אולי זה בגלל השיניים, שהבטחתי לעצמי לתקן בקיץ הזה, אבל אני פשוט מתה מפחד?

אולי זה בגלל המצלמה שלי, שמתה באמצע הנשף של אחי, ומאז לא עבדה אף לא פעם?

אולי זה בגלל שמצאתי אהבה במשחק מחשב עלוב, וזה גם כי אני משחקת דמות של גבר?

אולי זה בגלל שהרבה מתנשאים עליי כי אני פשוט לא זזה?

אולי זה בגלל שמפצלים את הכיתות שלנו ומחברים מחדש?

אלי זה בגלל שאני לא אהיה עם סבטלנה בשנה הבאה?

אני לא יודעת. אבל הימים האחרונים ממש הכבידו לי על הלב.

אלך להתקלח או משהו. אולי זה יעזור.

כי כשהמים ייזלו מגופי, אני ארגיש שאני באמת קיימת.

לילה טוב, וסופ"ש נעים.