אני לא יכולה לברוח, זה כאילו אתה איתי פה עכשיו,

אך המילים שאתה תמיד אומר נראות דהויות,

מאז שעזבת אני סתם עוד פרצוף בקהל,

יום יבוא,

ואני יודעת שתחזור אליי,

מתחת לאפר באדמה,

עם דמך על ידיי,

חושיי דומדמו - אך כעת אני מבינה,

שהיית טוב מדי בשביל העולם הזה, אז עזבת.

הכל הפך לאדום, והמשכת לצאת.

אני אפילו לא יודעת אם הגיעה שעתך,

אבל כמו כל הדברים הטובים שחולפים על פניך,

בדיוק כמו נשמה אבודה ברגעי נחיצות,

זה גרם לי להתבגר מהר ולדמם על ברכיי,

ואתה אפילו לא יודע שזה מעבר לך,

חשבת שלא תוכל למות, כאילו אתה חסין,

אז כנראה היית צריך לעזוב,

הרי נולדת עם כנפיים,

ולא היית מאושר עד לשירת המלאכים.

אני כאפר לאפר, כפיח לפיח, 

כשאדם הופך לאפר - שכחו מאהבה,

כמו ההרגשה בתוך תוכך,

כמו הבקבוק המונח על ידך,

שניכם לבסוף מתרוקנים, כמו מותו של מלאך,

צפיתי לגן עדן, לשמיים והשאר,

צפיתי לתוכי, הרגשתי את לבי בתוך חזי,

יש דברים הנולדים בעצב, אין מה לומר,

יש לבבות הנשארים כנים, ברגע השבירה.

בוא, שכב לידי, מה חיים של אדם יכולים לומר?

זה רק מה שראיתי, זה רק עוד חלום.

תגיד למתוקה שלי שאני אוהבת אותה, 

והלוואי שהייתי יכולה לחבק אותה,

קשה להפרד כשיודעים שזה הסוף.

ואני יודעת שתחזור, אני יודעת שתחזור לאדמה.

ג'ן~