אז זה לקח שבוע. שבוע אחד בלבד. 
יום אחד כדי לגרום לי להתרגש.
יומיים - לגרום לי לתהות.

שלושה - לגרום לי לחשוב על זה כל רגע.

ארבעה - לחלום על זה.

חמישה... טוב אתם מבינים את העניין.

ועכשיו אני מכורה ואני לא מצליחה להתנתק.

וזה יכול להיות יותר. אני יודעת שזה יכול להיות יותר.

אבל זה רק תלוי במטרה.

אם המטרה תסכים לשתף פעולה עם השטויות שלי, זה יוכל להיות יותר.

אבל האם אני מוכנה להגיע למטרה שלי כבר עכשיו?

האם אני מוכנה להמשיך הלאה, לשכוח ממטרותיי בעבר, המטרות שהשגתי אך ויתרתי עליהן,

שעדיין מחכות שאחזור אליהן בכל מקרה.

מה אם אני מנסה לפגוע במטרה אחת, אבל המטרה הקודמת חוסמת לי את הראיה?

זה מצחיק כי אני מכוונת כ"כ הרבה חצים... אבל כנראה מפספסת בכוונה.

כי אחד הפחדים הכי גדולים שלי הוא לפגוע במטרה.

לדעת שעשיתי את זה, זו המטרה הראשונה בה פגעתי, וכל האחריות שבאה איתה.

פגיעה אחת תוביל לציפיות שאני אצליח לפגוע בעוד אחת ועוד אחת... האם אני רוצה את זה?

האם אני מוכנה לכך שאנשים יצפו ממני ליותר ויותר? ושיביאו לי מטרות רחוקות יותר?

מה אם זו המטרה היחידה שיש לי? 

ואולי זה החץ היחיד..? אולי הבעיה היא לא במטרה, אלא בחץ שאני יורה? ומאיזה מרחק..

אולי החץ שלי הוא החלש, דקיק ושביר, עם קצה לא מחודד, עקום במקצת..

חץ שלא יצליח לעוף ישר, או לעוף בכלל....

חץ שיתהה אם הוא שווה את הפגיעה תוך כדי טיסה.

אך אם זה המרחק? לא, זה לא המרחק. אין מה להאשים את המרחק.

הוא תמיד היה שם ותמיד יהיה. והוא ייעלם אך ורק אם החץ יפגע במטרה, ואני אצטרך ללכת ולאסוף אותו חזרה.

ואולי אעדיף להשאיר אותו שם... החץ, בול פגיעה, להשאיר הכל כך, כדי שתהיה מזכרת תמידית לכך שהצלחתי?

והאם זו באמת הצלחה...

לפני שאני יורה חצים, אני צריכה להכין את המטרה. להוציא ממנה את כל החצים שפספסו. לטפל בשריטות ובשברים.

לחדש אותה. לתקן אותה. לשפץ. לא לטובתי, אלא להחזירה למה שהיתה לפני שנפגעה.

לאחר מכן..... אעבוד על החץ... שכן האמת, יש לי רק אחד ממנו. וגם אין חלופי. לחץ כזה אין תחליף. זה חץ בעל... ערך סנטימנטלי.

אוסיף מתכת, אחדד את החוד. קצת מתכת, קצת שיוף. ליישר את העקומה. ולהוסיף עיטורים. כי כל חץ צריך להיות מעוטר בצורה אישית..

ולבסוף... אטפל בצורה בה אני רואה את הדברים. אעצום עין על דברים, אתמקד על מה שחשוב.

אבל.. האם אני מוכנה?

משחק מצחיק, חץ וקשת.

ציור מקורי שלי. 

לילה טוב, ותחילת שנה נפלאה לכל מי שלומד מחר. שכנראה לא קוראים את הפוסט כי אמורים לישון.
ג'ן.