"אני אוהבת אותך!

- גם אני אותך!"

פחח, ג'אקה, היית רוצה לשמוע ת'שורה השניה.

בקיצור - בוקר טוב.

רגע - מה טוב בו בכלל? אמא העירה אותי כרגיל בשש ועשרה.

אבל מה? אני עקשנית. אני נרדמתי שוב. אני התעוררתי בשעה שבע ועשרה. אני לאחר להסעה. אני נדפקתי.

ולמה נשארתי בבית, אם אני יודעת שיש לי כסף ואני יכולה ליסוע לירושלים?

אז זהו שלא. אני יודעת שיש קווים מסוימים בבוקר שאני צריכה לעלות עליהם [אהמ 415 420] שיביאו אותי לתחנה המרכזית, ואז מה? איך אני נוסעת משם לביה"ס? יופי, בחרתי בצפר ללמוד בו. כמעט 50 ק"מ מהבית ולא להתווכח איתי בנושא, אף אחד לא מכיר את המרחק המדויק מבית שמש לירושלים + לחווה. בכל מקרה - אן לי מושג מה איך ואיפה. אז עכשיו אני בבית. זה לא טוב. ממש לא טוב. לא רק שאני מפספסת שעתיים הסטוריה [עזבו, חפיף, מה אני נלחצת אני גם ככה לא מקשיבה, נתייחס יותר לקטע של אין לי אישור ליום למחרת] ובוחן בלשון [שאני אעשה רוב הסיכויים ביום רביעי...] אני גם לא מצליחה לראות אותו, נושא הפוסט שלנו להיום. הוא הסיבה היחידה שבגללה אני הולכת לביה"ס מדי יום [חוץ מזה שזו חובה וכדי לקבל איזשהו בסיס להשכלה כללית.....] דווקא בגללו אני יוצאת בהפסקות החוצה, "לנשום אויר" [לחכות שיעבור ליד הכיתה כי הוא תמיד עולה לדבר איתי, אהמאהמ]. ובהפסקות האוכל אני יושבת במדרגות בחוץ כדי לראות אותו שוב, כי הוא יישב איתי ועם הבנות לעוד שעה. בכל מקרה - הוא ממש נחמד. והוא ממש חמוד. ואני בכלל לא מסתכלת על המראה החיצוני שלו [לא שהוא מכוער או דוגמן על, כן?], זה פשוט תמיד יש לו מה להגיד, משהו מעניין לספר, אנחנו צוחקים איתו הרבה. אני יכולה להמשיך ככה עוד כמה שנים טובות XD

כבר חודש או חודשיים אני שוקלת להגיד לו שהוא מאוד מוצא חן בעיניי. מאוד. אבל מה? לא יכולה. ניסיתי כבר פעם אחת תוך כדי שיעור וזה מ-מ-ש לא עבד. הוא לא הבין. אמרתי לו שאני מחבבת אותו והוא אמר "למה?". מזה למה!?!? [קיי ג'אק תירגעי.] בסדר חפיף. ולפני יומיים - שלושה, מה הוא אומר לי? "נראה לי אני מתחיל לחבב איזה ילדה אחת..." אווווווווווווקיי ג'אק דונט פאניק. דונט פאניק!!! נשחק איתו משחק קצר של 20 שאלות, שבו הוא רק הצד העונה. אין ל זכות בכלל לשאול! XD [סתם, איוו, צנזורה.] אז התחלתי לנסות לנחש, ולשאול, "אני מכירה אותה?" "היא מהבצפר?" "היא בכיתות נעל"ה?" בקיצור לא משנה מה אמרתי הוא לא ענה. הדבר היחיד שהוא אמר לי אחרי כל הבולשיט היה - "יודעת מה? אני נותן לך את המילה שלי, ואת המילה שלי אני לא מפר. ברגע שאהיה בטוח לגבי הרגשות שלי - אני אגיד לך מי זו, אוקיי?" טוב, אוקיי, תגיד, אבל מה לעשות שאני כבר יודעת מי זו. הוו כן.... אני יודעת.... למרות ההכחשה המטורפת הזו שלך אני יודעת שזו היא, השנייה, אבל לצורך העניין נקרא לה ד' [מה שמוזר זה שהשם שלה בכלל לא מתחיל בד'. ככה שזה בכלל XD]. אתה מחבב את ד', 100%. על מה? על השיער הארוך שלה? על הדברים המעניינים שהיא נחשבת חלק מהם? על זה שהיא חכמה יותר ממני, יפה יותר ממני ומצליחה יותר ממני? גאדדאמט בסדר תאהב אותה אני לא רואה שום סיבה שלא. וואטאבר. תהיו זוג ותשברו לי ת'לב מרחוק, סי איף איי קר.

מרוב כתיבת הפוסט הזה אני כבר לא מצליחה לשלוט בכתיבה. אני מאבדת את הצורך בשפה נאותה, משהו שאני שונאת.

בזמן שאני חושבת עליו, מחכה שיתחבר לדבר איתו, מחכה לראות אותו ביום הבא בביה"ס שיגרום לי לחייך ולהזכיר למה דווקא הוא - יום שבת בבוקר ואני מקבלת הודעה במסנג'ר מאדם שלא דיברתי איתו... כבר.... משהו כמו יותר מחצי שנה. אולי לא אבל זה בסדר להגזים ולעגל. בכל מקרה, שבת בבוקר, אני עומדת לצאת מהבית לכיוון אשדוד בחיפוש אחר ברז מטבח ושטיח לחדר [שאגב בסוף מצאתי בבית שמש בכלל] [והוא ממש חמוד הוא ורוד ופרוותי ומתאים לי לווילון] [לא הווילון שלי לא פרוותי] ופתאום אני מקבלת הודעה, "היי מה נשמע?" תוך כדי ייבוש השיער שלי, אני עונה לו, ומתפתחת שיחה. שיחה עמוסה במחמאות אגב. מחמאות על מה? שום דבר חשוב. אמרתי לו שאני עומדת לצאת, והוא ביקש להפעיל מצלמה פעם אחת, שייראה אותי לפני היציאה. הפעלתי. הוא ראה אותי, שוב החמיא על דבר לא כ"כ ברור, ונתן את מספר הסלולרי שלו. בסדר.... עדיין בסדר. נתתי לו את שלי, כי כשמביאים לי, למה שלא אביא? [עכשיו אני יכולה לתת יותר מכ20 סיבות למה המחשבה הזו מוטעית לחלוטין] ונסעתי. בדרך קיבלתי ממנו שיחה, ואנחנו סתם מדברים. הוא חייל, הוא כמעט בן 20. בואו נקרא לו.... ח' [מה שמפתיע זה ששמו לא קשור לאות ח' בשיט.] והוא התחיל להתלהב ולדבר ומה לא. צחקנו על זה שהוא ייקח אותי לדייט ב"אופטיקה הלפרין". עזבו, בדיחה פרטית, שהלוואי והיתה פרטית גם לגביי. פתאום הוא מתחיל להתקשר עוד. ועוד. ועוד. ועוד. וכל זה ביום אחד כן? שולח לי סמסים כמו "מאמי את גורמת לי לחייך ולרצות לדבר איתך עוד שזה משהו שלא קרה לי ים זמן". א' - אתה לא תקרא לי מאמי. בחיים. ב' - אתה מכיר אותי פחות מ4 שעות, תרד מזה. באמת שפחות מ4 שעות. והוא כבר הציע לי חברות, באותו יום. אני לא מעוניינת בו. בכלל. והוא לוחץ ומעיק סתם ככה. אני מנסה להתנער ממנו בדרך ... פחות או יותר נחמדה כי אני.. טוב נו בואו נגיד גדלתי עם נימוסים ואני לא בדוק חושבת שזה בסדר ככה להפטר מבנאדם שחושב שיש לו משהו אליך, אני לא אוהבת לפגוע, סתם לעקוץ. יום ראשון קרה דבר שהציל אותי. אמרתי לו "אל תתקשר אליי היום" והוא תהה אם זה כי אני לא אוכל לענות או כי אין לי כוח אליו. את האמת זה קצת משניהם אז פשוט אמרתי כי אני לא אענה לו. אני לא אוכל. ובאמת שלא יכולתי, בדיוק נסענו לצילומים של תכנית ריקודים בערוץ 9, "כולם רוקדים". איזה תותחים כל הרקדנים, אין, זה משהו. ביקשו לכבות פלאפונם וככה עשיתי. ככה שיצא שלא בדיוק שיקרתי לו. ואז בערב שהגעתי הביתה, התחברתי למסנג'ר והופ, הוא מחובר. הא רואה אותי מחוברת ומתקשר אליי, למרות שביקשתי ממנו לא לעשות את זה, ובדיוק נרגעתי וניגנתי לי קצת אמ סי אר בגיטרה. אז אני עונה ואומרת חד וחלק "אני בחזרה". כן, אני בחזרה. בסטודיו. בחדר שלי. אצלי בבית. עם גיטרה אקוסטית. אני, לבד. טוב נו אפשר להחשיב שזה לא היה שקר, כי באמת ח-ז-ר-ת-י על דברים שלמדתי בגיטרה XD. הוא אמר טוב ביי וניתק. ואז התחיל לדבר איתי במסנג'ר. תשמעו, האדם הזה מעיק עליי. אבל מאז הוא לא התקשר שזה סימן טוב. אני לא אוהבת אותו, יש לי אדם אחר בראש ובלב כרגע. טוב נו, אולי לא בלב אבל אני די בטוחה שהוא יודע את הדרך לשם ולא ייקח הרבה זמן עד שהוא באמת יגיע לשם. והעיקר ח' יודע שאני פנויה. ושלא היה לי חבר בחיים שלי. דאמט, אני צריכה לספר פחות, להיות נערת מסתורין או משהו כזה. לשמור סודות "-_- [רק שלי כן? את מה שאומרים לי אני לא מגלה, שלא יווצר פה רושם של אדם לא אמין.]

מה עושים? אני תקועה. אני שונאת את ח' ואני מחבבת את .... נקרא לו ר' [ושוב, בלי קשר לשם בשיט], אבל הוא לא מחבב אותי כי וא מחבב מישהי אחרת שהחשדות שלי הן ד'.

שוב נראה לי יצא לי פוסט מסובך כי אני לא יודעת לסדר טקסטים בראש.

שיהיה לכם יום נעים.

ג'אק~

אה ו.. קחו תמונה מיום שבת בטריו באשדוד.

"וואו איזה בלוג יפה! מוזמנתתתתת :)"

-תודה רבה, כבר הייתי אצלך עוד לפנייך.

מי לא מכיר את התופעה הזו?

וממתי אנחנו צריכים אישור להכנס לבלוג פתוח של אדם אחר?

האם המילה "מוזמנת" היא מילת חיוב?

ומתי אנשים באמת מתכוונים לזה?

הנה כמה סיבות לתעב תגובות "מוזמנת":

1. כי לא באמת אהבו את הבלוג שלך.

תודו בזה, רוב האוכלוסייה ש"מזמינים" אתכם לבלוגים שלהם - לא באמת אוהבים את הבלוג שלכם. ואם כן - אז לא מספיק. בואו ננסה לחשוב לרגע - למה אנשים מזמינים אתכם לבלוג שלהם? 3% מתוך ידידותיות. 2% כי מאוד חשוב להם שתקראו את הפוסט שלהם. 95% כי הם טוענים שהבלוג שלהם הרבה יותר טוב משלכם. הרי מה אפשר עוד לשער? זה כאילו הם נכנסים לך לבלוג, ממלמלים לעצמם עד כמה שהבלוג או מעוצב גרוע או משעמם, ואז שולחים לכם "מוזמנת" [לשון נקבה כי... טוב זה על עצמי] כדי שתראו איך בלוג אמיתי נראה. מצד שני, אולי זו רק הפסימיות שבי מדברת. 3% הידידותיים אולי באמת מזמינים אתכם לבלוגם מתוך נימוס, הם באמת אהבו את הבלוג שלכם ומתוך ידידותיות מזמינים אתכם אליהם, ליצור מעין חיבור מסוים בכך שאתם אמנם לא מתקשרים אישית אבל אתם יודעים בדיוק מה אופיו של השני לפי בלוגו. אולי זה נשמע קצת.... מוגזם, אבל יש אנשים כאלה, ואם אני אי פעם אזמין מישהו לבלוג שלי זה יהיה בדיוק מהסיבה הזו. 2% האחרים בטח כותבים על משהו חשוב או באמת מעניין וחושבים שזה עלול לעניין גם אתכם, וגם אם לא, פשוט חשוב להם להשמיע את קולם.

2. כי לא באמת קראו את הבלוג שלך.

פה זה כבר לא עניין של אהבה או לא - פה זה עניין של פוסט קצר פוסט ארוך. אתם מכירים את זה שאתם כותבים פוסט ממש ממש ארוך ומושקע, ואז יש לכם תגובה אחת, שתי תגובות, שלוש, ארבע.... אחת מהתגובות שאתם מקבלים תכלול את המילה "מוזמנת" [שוב עניין אישי לשון נקבה]. בד"כ לפני ה"מוזמנת" יופיע "איזה בלוג מדהים" או כל קומפלימנט אחר. תחשבו על זה שוב.... האם באמת קראו את מה שכתבתם? אם הם מחמיאים לבלוג שלכם ומזמינים אתכם לשלהם, כנראה לא קראו את הפוסט האחרון שעליו הגיבו. לדוגמה - יום הזכרון, אתם מפרסמים פוסט ארוך שהשקעתם בו הרבה מחשבה והרבה אכפתיות, ופתאום מקבלים תגובה שאומרת :"איזה בלוג משגע, מוזמנת". מה הקשר? תגיבו על הפוסט, תגיבו לעניין, ואם לא הגבתם לעניין, לא אכפת לכם בשיט משום דבר. העיקר שיבקרו אצלכם. אם הנושא הוא נושא רגיש אז.. טוב, לא קראתם. אם הפוסט שכתבתם ארוך וקיבלתם תגובת הזמנה, רוב הסיכויים שלא קראו אותו כי הוא "ארוך וחופר". אם הוא קצר עם משמעות גדולה, רוב הסיכויים חשבו שזה קצר מדי למשמעות וחשבו שגם לא אכפת לכם מהתגובות. אם הוא קצר ובלי משמעות כמו "אני רעב. הלכתי לאכול" [דוגמה] והם מגיבים תגובת הזמנה, אז הם חושבים שזה כנראה בלוג שלם שמלא שטויות שכבר ממש לא משנה, ובטח שהבלוג שלהם טוב יותר משלכם. לא, זה לא מראה על אינטליגנציה.

3. ילדי צומי שרוצים כניסות לבלוג.

אני משערת שכל אדם מה95% האלה סופר תגובות. כמובן שגם סופר כניסות. ובטח שמתעדכן ברשימת הקוראים שלו בכל רגע שהוא נמצא בבלוג. ועושה ריפרש אחרי כל 5 בלוגים בהם הזמין אנשים על הבלוג שלו. זוהי רק השערה. הם לא ממש רוצים להיות חברים שלכם, הם לא ממש... מבדילים בין הקוראים. לא ממש אכפת להם מי אתם, העיקר שהמספר יעלה והבלוג אולי יגיע לפעילים או משהו כזה. משהו כמו ילדי "תגיבו".

4. כי כבר הייתם אצלם, והם יודעים את זה.

ושוב - השערה. הייתם כבר בבלוג שלהם לא פעם אחת, ואני די בטוחה לפי סעיף 3 שהם כבר ראו אתכם ברשימת הקוראים. הם בטח חשבו שהתרשמתם מהכתיבה שלהם,  אז הם מנסים להחזיר אתכם אליהם, כי בטח הכניסה הזו כן היתה משמעותית בשבילם! הם כ"כ התרגשו כשראו אתכם ברשימה שהחליטו להזמין אתכם פעם נוספת, כי הם פשוט שווים את זה. לא.. הם לא תמיד שווים את זה. הסעיף הזה יצא מבולגן ומסובך מדי, מצטערת O_O זו פשוט הדרך שבה המחשבה שלי פועלת. בלאגן.

5. כי זה כבוד שהזמינו דווקא אתכם!

זה לא באמת כבוד. הם נכנסו לבלוג דווקא שלכם! הם הזמינו דווקא אתכם! זכיתם בכניסת וי איי פי [VIP] לבלוג שלהם! לא אנשים, הבלוג שלכם לא פרטי ולא על סיסמה, מה שאומר שזו לא בדיוק כניסת אח"מים. זה פשוט מטומטם. אתם לא חולקים ככה כבוד, הבלוג שלכם הוא לא בלוג-על, ולכן תגובת ה"מוזמנת" הזו ממש לא הכרחית וממש לא נחוצה. אתם לא חייבים להכנס לבלוגים שהוזמנתם אליהם, ובטח שלא חייבים להגיב חזרה. אלא אם רק מתוך נימוס. ואם באמת התעניינתם - יצאתם נשכרים.

אני לא מנסה לרדת בפוסטים שלי על אף אחד, זוהי דעתי האישית בלבד. אני לא מנסה לגרור אתכם לטובתי, אני פשוט שונאת שכותבים לי "מוזמנת" בבלוג! ומי שמגיב "מוזמנת" על הפוסט הזה..... טוב, אתם יותר מטומטמים משנראה לכם.

שבת שלום ולילה טוב,

~ג'ן.