טוב, זו לא תהיה הפתעה שאני אגיד שזנחתי קצת את הבלוג....

בכל מקרה, היי וברוכים השבים [כי אני בטוחה שלא נכנסו לפה אנשים בזמן שחסרתי]

הפוסט הזה הולך להיות.... מיקס של הרבה מאוד דברים שתכננתי לכתוב עליהם בעבר ופשוט לא עשיתי את זה. יותר מחצי גם שכחתי.

אז ככה:

בזמן האחרון התחלתי לחקור דפוסי התנהגות שונים אצל בני נוער, בטח שלא אצלי כי אנחנו לא תמיד שמים לב להתנהגות של עצמנו.

ואתמול, כשישבתי באוטובוס, שמתי לב להתנהגות... נורא... וואו, אין לי אפילו איך להסביר במילה אחת. מתוכננת? מדויקת? לא מתאים.

קיצונית? לא, היא לא היתה כ"כ קיצונית. מממ... מיוחדת? לא לא.... הייתי אומרת "טיפוסית לסטראוטיפ של הפרחה".

אבל זה 4 מילים. אז תסלחו לי.

בכל מקרה.... מהצד, זה נראה ככה:

היא צבעה את שיערה לבלונדיני, גוון מספיק בכדי להבדיל שזו צביעה.

ציפורניים ושפתיים - אדומות. עיניים צבועות בכסוף ושחור.... הלכה על לוק דרמטי [מדי].

רזה, אז לבשה לבן, צמוד כמובן.

סקיני ג'ינס בהיר תחוב לתוך מגפיים שחורים... כמובן שהג'ינס גזרה נמוכה.

טבעות... הרבה מהן....

היא נעמדה על המושב על ברכיה, כשגבה פונה החוצה, מול חלון פתוח עם הרוח בשיער.

למה? כי זה הסטייל.

סיטואציה 1- בנות ביקשו לסגור את החלון.

תגובתה? "לא, נעים לי, רוצה בלי חלון תשבי נמוך"

סיטואציה 2- אותן בנות דיברו ביניהן על סוג של בדיחה פרטית...

תגובתה? "סתמו ת'פה מנסים לשמוע שיר"

וככה זה המשיך....

והיה פשוט רגע בו היא הסתובבה לאחת הבנות ואמרה לה שהיא מכוערת, שמנה, מטומטמת, השיער שלה מגעיל והפנים עוד יותר.

וכשמדליקים שיר... יכולות השירה המהוללות שלה פורצות החוצה! [אני מקווה שלא שמים לב לטון הציני שלי... אהמאהמ...]

סיטואציה 3 - היא אומרת "באלי לשתות היום" וחוזרת על כך כמה פעמים.

ואז חוזרת ואומרת "באלי לישון היום".

בנות מהצד אומרות לה "זאת הכל בא לה לשתות, לישון..."

תגובתה? "לא אמרתי שאני רוצה לשתות. רק אלכוהול."

וזו, חבריי, שורה ששברה אותי. את פאקינג כיתה י'. מה יצא ממך....

אוקיי די אני לא רוצה להמשיך אפילו בנושא. פשוט תדמיינו לעצמכם מה אני חושבת על הרעיון.

~~~

עוד התנהגות ששמתי לב אליה... זו כבר מישהי שמהיציאות שלה אני לא מצליחה להתעלם.... אבל פה אני לא יכולה להגדיר את סוג ההתנהגות.

היא רזה, היא מתאפרת [לא דרמטי, גוונים טבעיים], מסתרקת כל הפסקה [בסדר אפשר להבין, יש לה סוג שיער כזה].

היא עושה פסים של כותרות עם סרגל. היא מגדירה לעצמה תחומים שבהם היא מתחילה לכתוב עם סרגל. היא מתבאסת מציון 95+.

חיי המשפחה שלה פשוט מושלמים. התעודות שלה פשוט מושלמות. החיים שלה פשוט מושלמים. היא מאורגנת בהכל.

אבל מה שהכי מציק לי בכל זה... זה איך שהיא מצליחה להוציא אותי מדעתי לפעמים.

אני אתן לכם כמה שיחות שלנו איתה, שמהן פשוט קפצה המסקנה שאני לא יכולה לסבול את הילדה הזאת.

היא:"וואי המכנסיים שלי נופלים ממני.... רזיתי או שהם התרחבו בכביסה?"

אני: *WTF LOOK*

היא: "טוב נניח שהתרחבו...."

########

היא: "תגידו, גם אליכן ניגשים אנשים אקראיים בקניון ומבקשים שתדגמני להם כי חסר להם דוגמניות?"
אנחנו: *WTF LOOK* "לא...."
היא: "כבר כמה פעמים ניגשו אליי מחנויות וביקשו ממני להצטלם, זה כ"כ מעצבן!"

########

היא: "היום הלכתי לביה"ס ברגל ואיזה אחד עצר לידי את האוטו ושאל למה אני הולכת ברגל ועניתי לו מה זה עניינך ואז הוא התחיל לדבר איתי וביקש את המספר שלי ורצה להסיע אותי רצה להוסיף אותי באינטרנט.. להפגש איתי.. אוף זה כ"כ מעצבן!"

אני: *WTF LOOK* "למה דיברת איתו מלכתחילה?!?!?!"

########

היא: "וואי יש איזה אחד באוקראינה שאמר שהוא ממש רוצה להיות חבר שלי, אה ואגב גיליתי היום ש2 מהכיתה המקבילה דלוקים עליי... אוף! אני לא רוצה אף אחד מהם!"
כולנו: *SERIOUS WHAT THE FUCK LOOK*

########

אני מקווה שזה מבהיר את הנקודה שלי.

עכשיו קצת לספר על מה שהיה לי מאז הפעם האחרונה שעדכנתי.

לשנה החדשה הכנו הרבה סושי אני ואחי... והכל נגמר :)

סבתא שלי הגיעה לארץ! כן כן! והיא פה עד ה19 במרץ :)

אז הכנו לה ולהורים שלי מתנות כאלה ואחרות לשנה החדשה... והם הביאו לנו... וואו. פשוט וואו. קיבלתי מצלמה חדשה.

אפשר לראות אותה פה כזה בקטנה..

לא יצאתי משהו מי-יודע-מה בתמונה הזו....

בכל מקרה - הספקתי להיות בגדנ"ע. וכל מי שחשב להבריד אי פעם מגדנ"ע אני ישר אומרת - אתם מפספסים הרבה בכך,

כי זו חוויה אדירה למרות שאני שונאת הרבה שקשור לצבא. אפילו להתמרח בבוץ זה כיף, אח"כ כשמורידים אותו - העור מזה נעים :)

ובכלל היה נחמד ביותר, למרות שבכיתי יומיים ראשונים כל השעת-טרום-שינה... אבל אח"כ גם העליתי חיוך וראיתי שלא הכל נורא!

ובמטווחים היה ממש ממש כיף, למרות שלא פגעתי במרכז, או במטרה, אלא 5 כדורים בהוראות....

הגדנ"ע גם גרם לי להרגיש נורא... שמאלנית... אבל את האמת אני ממש לא מאמינה בכל ה"ימני שמאלני" הזה, כי זה בולשיט. אני נמצאת באמצע,

באיזור החושב לפי ההגיון שלו. אני אומרת - שלום עם ערבים. אבל בלי לתת שטחים ובלי להפגיז.

מה עוד... אה! שלשום קיבלתי צו ראשון ל30 במרץ, שזה יוצא בדיוק בין 2 מתכונות... אבל אני בטוחה ב97 אחוז שילך לי טוב בשתיהן.

לצו ראשון אני לא מתרגשת. אני רק מבסוטה שהוא בשעה 10:15, מה שמאפשר לי לצאת מהבית ב8, ושזה יוצא על יום רביעי, היום הכי ארוך בשבוע.

מה עוד קרה.... חגגנו לאמא שלי יום הולדת ב"פטרה" באשדוד, היה ערב נחמד ביותר! אבל אין ממש מה לספר, יושבים במסעדה, אוכלים, מדברים XD

התחלתי לחפש אוניברסיטאות וקולג'ים לאמנות בחו"ל, ומצאתי קולג' אחד שנורא התחברתי אליו, באירלנד. רק שאין עליו פרטים כמו תנאי קבלה.

ואני מתביישת לשלוח להם מייל. :X. אבל צריך, אז אולי אם אני אחקור את האתר שלהם עם מיקרוסקופ ולא אמצא שום שארית של פרט, נשלח מייל.

הלכתי לריאיון לטיסה לבוסטון באמריקה בחופש הגדול למשך חודש, לימודי עיתונאות ודתות וכאלה, לפי הבחירה שלך. זו כבר הפעם השניה שהלכתי.

פעם שעברה לא התקבלתי, לטענת המראיינת שום תלמיד כיתה י' לא התקבל. טוב נו, אז נתתי לזה עוד צ'אנס, ואני ממש מקווה לטוס :) זה יעשה לי

את הקיץ, אפילו שזה לימודים. ההורים שלי כבר עשו דרכונים לטיסה לספרד בקיץ ככה ש.... בין אם אני בבוסטון או בבית אני לא אראה אותם, ככה שזה

לא מחסום, וחוץ מזה אם אני אהיה בבית והם יטוסו טיסה זוגית לספרד אני נורא אתבאס. אני ממש רוצה לטוס, פשוט אין הזדמנות. אגב - בוסטון זה חינם.

חזרתי שוב קצת לעסק שלי של החולצות, ככה שאם יש מזמינים בבקשה דברו איתי, אני מתכוונת לשים קישור ברשימות לעסק [אם אין לי עדיין, לא זוכרת]

כי אני באמת מקווה שאתם תאהבו את העיצובים ושזה כן יתפתח לאיזו נקודה יפה :)

הברזתי איזה יום שני אחד לת"א... קניתי סופסוף עפרונות ציור ומכחול דקיק. את האמת - זה כל מה שקניתי :X. אני קצת מאוכזבת מעצמי שאני לא יכולה

לקנות לעצמי כלום, כלומר - יש לי כסף אבל אני פשוט לא קונה כלום בטענה ש"אני לא צריכה את זה". זה מאכזב כי יש כ"כ הרבה דברים שאני רוצה ופשוט

לא הולכת ומשיגה.

היו לי כמה צ'אנסים לחבר שפשוט וויתרתי עליהם... אני לא יודעת, שניים מהצבא, אחד אמריקאי בכלל, אחד מהעיר שלי אבל אנחנו לא מכירים...

משהו לא נראה לי בסדר בכל אחת ממערכות היחסים שהיו יכולות להתפתח עם כל אדם.... עכשיו אני מבינה שאני פשוט.. וואו. דלביובקה אחת גדולה.

כי כן יש לי סוג של קשר מיוחד עם אחד מהחיילים.. אבל אנחנו לא .. אין בינינו כלום. היה יכול להיות, ואמרתי לא, ורק עכשיו הבנתי עד כמה שהייתי אמורה

להגיד "כן". אולי ה"כן" הזה היה עושה אותי יותר מאושרת כיום, כי אני לא. אי אפשר לשמח אותי, גם למסקנה הזו הגעתי.

נסעתי לפארק אוטופיה, והיה נחמד אבל הציפיות שלי היו יותר גבוהות... זה לא היה כ"כ מיוחד כמו שחשבתי, אבל זה נתן לי אחלה צ'אנס להתאמן על קלוזאפים מצויינים שאני גאה בהם אגב...

סופסוף דיברתי עם סבטה האגדית! אני מכירה אותה כבר אולי 5 שנים אבל בחיים לא דיברתי איתה פנים אל פנים, ואיזה יום אחד הסתובבתי לי והיא

 בדיוק יצאה מהעבודה ועלינו על אותו אוטובוס ובסוף היא גם התנחלה לידי, והיה ממש נחמד כי היא בנאדם ממש נחמד [לא שחשבתי אחרת] אבל זה ממש עשה לי את הערב אחרי ההסעה המאוחרת ויום הלימודים העמוס וכל הבולשיט של אותו יום...

קיבלתי תעודה, עם ממוצע 87. אני גאה בעצמי, אבל אני מקווה שהממוצע הבא יהיה יותר גבוה :)

ועכשיו כשאני יושבת פה, אין לי מה להגיד, כי נראה לי את המעניין כבר רשמתי. אני לא הטיפוס שיוצא למועדונים ולבילויים, או בכלל מהבית, אין לי חבר ולא חברה, והמעגל החברתי שלי לא כזה רחב! אז בשבילי -  מה שכתבתי פה - הרגעים אולי הכי מעניינים של ה3 חודשים האלה. ואני מרזה לאט לאט :)

אז ככה אין לי ממש תמונות חדשות ולא כלום...... אני לא מצטלמת ו.. טוב נו...

אז תהנו מהמשך הלילה ואני מקווה לחזור לפה שוב בקרוב :)