מי שאין לו כוח לחפירה מוזמן פשוט לקרוא את השורה האחרונה בפוסט. גם היא מודגשת באדום.
כבר היה לי פה פוסט בעבר. "על מחשבות מתמטיות".
אבל הפוסט ההוא התעמק יותר במה שעולה לי בראש תוך כדי שיעור, מטלה, או כל דבר מתמטי אחר.
הפעם אני לא רוצה סתם להעביר את המחשבות.
אני אמנם לא "מאובחנת" אבל יש לי פחד עז ממתמטיקה.
אני יושבת בשיעור והמורה כותבת על הלוח. היא מסבירה את מה שהיא עושה.
אם פספסתי מילה אחת - זהו. אין טעם להקשיב. כי היא לא חוזרת על מה שהיא אומרת. לא משנה כמה אבקש. היא לא תצליח להסביר לי למה המשוואה נראית כפי שהיא נראית ברגע הנתון.
ברגע שזה קורה אני נכנסת לפאניקה.
ברגע שאני נכנסת לפאניקה אני מתחילה לבכות. וזה כבר לא רצוני.
יום בהיר אחד החלטתי שנמאס לי לבכות בשיעורים בלי סוף.
עשיתי משהו שלא דומה לי - ביקשתי מאמא שתמצא לי מורה פרטית. אני מהאלה שאומרות "אני מסוגלת ליותר מזה" ומתעקשות על המקום בו הן נמצאות עכשיו, אז זה היה חידוש שיצאתי מהאשליה שאני יכולה לעשות את זה לבד.
היא הסבירה לי מצוין איך פותרים סדרה הנדסית.
אני שולטת בה עכשיו. מה שכן - אפילו לא נגענו באינסופית עדיין. אני צריכה אותה. את האינסופית המזדיינת הזו.
עוד יותר גרוע. כבר היום איבדתי אותה. ולא משנה כמה היא מסבירה, אני כבר יושבת שם, בכסא שלה, מכונסת בפאניקה שלי.
אז כל מה שהיא אומרת לא נקלט.
אני מרגישה מאוד בבטחון כשיש לידי אדם שיודע מה לעשות ואיך לפתור.
היא נתנה לי שיעורי בית. אני לא מאמינה שאני אתמודד איתם.
חזרתי משיעור פרטי לפני חצי שעה. אני בוכה מאז. וזה לא עוצר. אני לא אגיש 4 יח"ל.
לא משנה כמה יגידו לי שכן - אני מאמינה שאני לא. אני מאמינה שאני אכשל. ואני לא מצליחה לשנות את הדעה הזו.
ולמה?
כי בטופס הקודם כבר נכשלתי 3 פעמים.
אם אני לא עוברת את הקודם... איך אעבור את זה?
הזנחתי בעבר את הגיאומטריה והפצצתי באלגברה. עד שנכשלתי וקיבלתי עבודת קיץ. חיזקתי את הגאומטריה. אבל אלגברה שכחתי.
ומאז אני לא מצליחה לשחזר אותה.
הכל אבד.
והנושאים האלה, זה פשוט מדהים.
טריגונומטריה במרחב, סדרות, משוואות לוגוריתמיות, אינטגרלים איזשהם שאין לי מושג מהם בכלל, גידול ודעיכה... אני כבר לא זוכרת אפילו מהו החומר.
מתפוצץ לי הראש. זה היה יום ארוך. אני לחוצה. הרסקיו לא עוזר.
לסיכום: אני כשלון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Jennocide.
