טוב אז בדרך כלל אני כותבת פה כל מיני שטויות ומה לא,
אבל הפעם אני חייבת להתלונן על כ"כ הרבה דברים, אנשים ו.. מה לא.

אז תלונה ראשונה מוקדשת לברנדון, שאת האמת בחיים לא קרא ולא יקרא בבלוג שלי,
או בערבית. אני אפנה אליך בכל מקרה.
מה הקטע שלך בכלל? לקרוא לי טרוריסטית? להגיד לי שאני חיה בשביל לפוצץ מדינות?
אתה בכלל יודע על מה אתה מדבר? כי לי אין מושג.
אז ככה - במקום לקלל אותי בלי שום סיבה, אולי תנסה ללכת לייעוץ.
כי לקלל אותי לא יקדם אותך בחיים. אני רק עוד אחת מהמון, זה לא יעזור לך.
וכמובן שאין לך מושג עד כמה מטומטם זה נראה מהצד. אתה יודע... זה לא הופך אותך למגניב יותר,
מושך יותר, מקובל יותר או משהו דומה... זה רק מראה עד כמה אתה אידיוט, וכמה שאתה צריך את תשומת הלב הזאת שלי.
לקרוא לי מכוערת החלטת.... טוב נו בסדר, אני יודעת את זה גם ככה, וזה שאתה מזכיר לי את זה גם, לא עוזר.
היה לי מצברוח נהדר. ואנחנו מזמן לא דיברנו. רציתי לצחוק איתך קצת, לדבר, להתעדכן - מה קורה איתך?
ומסתבר שהפכת לחתיכת שמוק.
אז תודה רבה שירד לי מצב הרוח בגללך, אני שונאת לריב עם חברים.
בינתיים אתה חסום, ואם יום אחד אני אוריד את החסימה - אני רוצה לראות את היחס שלך כלפיי, היחס האמיתי,
לא הפוזה הזאת שאתה מנסה להוציא פה.

אוקיי... תלונה שניה מוקדשת לאילת, ויותר ספציפית - לאופנה באילת.
את האמת? ממש נהניתי באילת. היה כיף, התרגלתי למזג האויר האילתי ממש מהר, היה נעים.
אהבתי לעבור בטיילת. אהבתי את כל האטרקציות בהן ביקרתי. כשחושבים על זה, זו בעצם הפעם הראשונה שאני באילת, ובאמת עושה משהו.
אבל דווקא בערב האחרון שלי באילת, בלילה האחרון, שביום הבא הייתי צריכה לארוז את חפציי וליסוע חזרה לבית שמש -
לא כ"כ אהבתי את הטיילת הזו.
כל מה שהייתי צריכה זה גופיה. גופיה שחורה. טוב נו, גם חולצה תתאים. משהו במידה טובה, אפילו הגופיה הפשוטה ביותר היתה עוזרת.
ולא מצאתי בטיילת. ולמה לא מצאתי? כי בטיילת מוכרים רק למידות אפס. אז זהו, שיש תיירים שהם לא מידה אפס.
ואישית זה פוגע בי, שאני מחפשת כולה גופיה, מה כבר ביקשתי? ואני עוברת בטיילת, איפה שלפי דעתי נמצאים הדברים הכי יפים,
והכל נמכר למידה אפס, או חוף הים.
אז אני מצטערת, אילת, אבל אני לא מידה אפס. אני לא אומרת שעכשיו צריך להתאים הכל אליי, אני רק אומרת שמה שהם חושבים שם ממש לא הוגן.
אז הייתי צריכה למצוא את הדרך לאיזה חנות [במקרה שלי קסטרו] כדי למצוא משהו במידה שלי, כי בחנויות מותג וחברות בגדים כמעט תמיד יש את כל המידות.
אז נכנסתי וקניתי. אבל חבל לי בכל זאת.
כל הדרך עד קסטרו פשוט חשבתי על זה שאני שמנה. זה כל מה שנכנס לי לראש.
ואז בזבזתי את כל הזמן שלי בבהייה בבנות שהלכו שם.
גבוהות רזות, כולן אותה גזרה, שיער ארוך, טונות על גבי טונות של איפור,
עקבים גבוהים.... בקיצור אני אישית נפגעתי שאין שום דבר למידות שהן קצת פלוס...
אני יודעת שאני צריכה לרזות וכאלה כי באמת, המשקל שלי לא תקין ואני אומרת בשיא הרצינות.
אני פשוט נעלבת שכשיש את הטיילת, שולחים אותי לקרייזי ליין או עונות.
אישית לא נעים לי. או כשדופקים בי מבטים מוזרים, כאילו נפלתי מהחור באוזון.

תלונה שלישית לאחי.
זה מעצבן כשאתה לא מקשיב ומאשים אותי על כלום.
הכרת חברים חדשים במלון? בסדר, תהנה, תבלה איתם. אבל אם אני ואתה פינינו ערב אחד כדי לצאת לאנשהו, ואתה פוגש את החברים החדשים,
לא צריך לתת לי את המפתח לחדר ולנפנף אותי ככה: "טוב תעלי אני הולך איתם".
זה די פוגע.
ואז עוד להתלונן עליי בבוקר שאני לקחתי את כל השמיכה [כי ד"א, אני לא אוהבת לישון עם מזגן דלוק, קר לי, בגלל זה בבית המאוורר שלי על טיימר תמיד.]
בכל מקרה, אתה סתם פותח ריבים.
לא משנה.

תלונה רביעית לאמא.
די לקטוע אותי. תני לי לסיים לדבר ולהסביר את עצמי.
 
תלונה חמישית לאבא.
למה להיות כ"כ עצבני כל הזמן...? ועוד על דברים כ"כ שטחיים...

ותלונה שישית ואחרונה להיום....... לי.
אז יבגניה יקרה שלנו, על מה תתלונני היום?
האם זה על איך שאת נראית?
האם זה על היחס שלך לכולם?
האם זה על המחסור שלך בחברים אמיתיים, שימכו בך ויעזרו לך?
האם זה על הטיפשות שבלשנות את השם שלך?
האם זה על חיי האהבה הלא קיימים שלך?
או שזה הכל ביחד...?
כן. זה הכל ביחד.
את חייבת לרזות. לא כדי להיראות סקסית או משהו, אלא כדי לשפר את הבריאות שלך.
תראי, אם 65 בספורט מספק אותך, בי מיי גסט.
אבל.. כולם רואים שלא.
והתלונה הקטנה שלך קודם על הטיילת..? כולם רואים שהשומנים המפחידים שלך מפריעים לך.
למה לא היה לך חבר עד עכשיו? רוב הסיכויים בגלל זה.
ראית את השיניים שלך? לכי תטפלי בזה, מפחיד להסתובב לידך.
והאף הענקי הזה.... תצטלמי ותצנזרי, זו הדרך היחידה להסתיר אותו.
יש לך אצבעות ממש נפוחות את יודעת? את בקושי יכולה לתקוע עליהן טבעת, מסכנה שלי.
ובגלל השיניים האלה שלך את לא מסוגלת לחייך.. אוי לי... כמה חבל.
כנראה עד סוף החיים שלך תצטרכי לחייך בפה סגור, או לא לחייך בכלל.
גאד, ראית פעם כמה את חיוורת? את כ"כ לבנה שצריך לשים בסביבתך משקפי שמש.
כמה שאת נמוכה.... בחיים לא תוכלי לשחק כדורסל ולהנות מזה, את פשוט כ"כ נמוכה שיורידו אותך לספסל.
עכשיו שסיימתי לרדת על המראה החיצוני שלך, נעבור ליחס שלך לסביבה.
למה את תמיד צריכה להיות כ"כ מעצבנת?? את כ"כ עצבנית שזה מפחיד!
את מרחיקה את כולם עם זה!
ותפסיקי להיות כזאת צבועה. והקטע של ה"כוסית"? לא הולך.
וכשאת מנסה להיות חברותית אח"כ? טוב נו מה לעשות, בחיים לא תלמדי שהרושם הראשוני הוא לרוב גם הקובע.
ואם יצרת רושם של ביצ'ית חננה זה כבר לא יעזוב אותך.
ג'יזס את כ"כ מטומטמת?? ישלך יותר טמטום מאשר אצל אחרים.
ויש לך טעם נורא בחברים, סתם אומרת.
אם כבר חברים, מתי תמצאי אנשים שבאמת שמחים להיות בסביבתך, בלי לבקש ממך טובות?
מתי תמצאי אנשים שבאמת אכפת להם ממך??? כי לאף אחד לא אכפת!!!
והרושם הזהה של שם וואנבי אמריקאי, פףףףףףף עלקק ג'ן....
אז לא, יבגניה יקירתי, את לא ג'ן וגם בחיים לא תהיי, את יבגניה, ככה נולדת וככה תישארי.
את כ"כ מתאמצת להיות שונה מהחברה, כ"כ מתאמצת להמציא איזשהם דברים מגניבים על עצמך, אז נחשי מה? לא הולך לך.
עובדה - אחת הבנות שחשבת שהיא אחת החברות הכי אמינות בעולם הולכת ומרכלת עלייך חופשי, בלי בושה.
ואת יודעת למה? כי לא אכפת לה ממך, את פשוט פוזה אחת גדולה, טיפת אמת אין בך. טפו עלייך.
וחיי האהבה שלך? גאד איזה צליעה!!
חבר לא היה לך. משהו מתקרב לחבר לא היה לך.
ונחשי מה?? גם לא יהיה!
עלקק את עכשיו גם נהיית לי בי פה? אוךךך.... כמה פוזה אפשר למצוא בבנאדם אחד... ועוד התלונה הראשונה שלך? קוראת לאחרים פוזאיסטים כשאת בעצמך אחת כזו.
לא יפה יבגניה, לא יפה.
אז יודעת מה? קחי את עצמך ואת השם האמריקאי שלך יחד עם כל החברים הדמיוניים והכריות שאת ממזמזת ודחפי אותם עמוק עמוק לתחת של בן לאדן.
יודעת למה? כי את לא שווה את זה. ואת לא שווה כלום.
~~~
יופי, התלונה הסתיימה?
זמן לשיפוצים בבטחון העצמי שלי.
צעד די גדול, אני חייבת לומר. אז מי שמתחיל לצחוק ולא לוקח את זה ברצינות, סתם שתדעו שלדבר עם עצמי, ולהתכתב עם עצמי זו שיטת תרפיה שהחלטתי לנסות על עצמי, ולי היא עוזרת. כי אם לי יש קאמבק לכל דבר שאומרים עליי, יהיה לי גם קאמבק לכל דבר שאני אומרת על עצמי.
אז אני חייבת לרזות, אני יודעת. זה בשביל הבריאות שלי, וגם כי נמאס לי שאני לא יכולה לקנות בחנויות שאני אוהבת.
ואת האמת זו אחת המטרות שלי לקיץ הזה, אחת המטרות שאני גם מתכוונת לממש.
65 בספורט לא מספק אותי. בגלל זה אני גם מתחילה להתאמץ, כי אם אני רוצה אני משיגה.
כן, מה שקראת לו קודם "השומנים המפחידים שלי" כן מפריעים לי. בגלל זה אני אעשה הכל כדי להעיף אותם.
חוץ מזה, מנקודת מבט שלי עדיף שיהיה קצת עודף מאשר עצמות בולטות. ככה זה.
אולי לא היה לי חבר כי לא רציתי, ואני מודה גם שאני די ביישנית וחסרת בטחון, אבל עכשיו אני עושה את התיקונים האלה, ממש פה בפוסט הזה.
ראיתי את השיניים שלי, ואני מודעת למצבן. אם היה למשפחה שלי מספיק כסף הייתי הולכת ומתקנת, אבל בנתיים אני מנסה לעשות הכל כדי שהמצב לא יחמיר.
האף הזה רק מראה מי אני ומאיפה אני באה. בטח הוא קצת גדול, אבל הוא רק מסגיר את זה שאני ארמנית, ואני לא בדיוק מתביישת בזה.
אני גאה להיות ארמנית, ואני גאה בזה שיש לי משהו להוכיח את זה איתו. חוץ מזה, שום אף אחר כבר לא היה מתאים לפנים שלי ^^
אני יודעת שיש לי אצבעות נפוחות, אבל להרבה אנשים יש.
ועובדה שיש לי טבעת על האצבע, והיא גם אחת היפות. אז תשתקי.
אני לא צריכה לחשוף שיניים בחיוך. הולם אותי יותר בלי, וזה בכלל לא קשור לשיניים. החיוך שלי זה החיוך שלי ואני אוהבת אותו ככה.
אני יודעת שהעור שלי חיוור וזה עוד דבר מיוחד בי.
כי בישראל, עור טיפה יותר כהה משתלב יותר מדי טוב בסביבה. ואני בולטת :) ואני אוהבת את זה.
חוץ מזה, אם אני אשתזף אני באמת אשתזף, ואני לא אשרף :) אז זה לא משהו שצריך לדאוג לגביו.
אני יודעת שאני נמוכה, וזה יתרון לכמה דברים: 1, נמוכות זה סטייל. 2, עוזר להתאמן על התפירה. 3, אנחנו נראות טוב בעקבים :)
נכון שאני מעצבנת, אבל יש אנשים שזה חביב להם. זו פשוט מי שאני. אם זה מעצבן אתכם - שיהיה.
אני כן צבועה לפעמים ואני עובדת על זה. אם יש לי משהו להגיד למישהו אני פשוט אומרת לו את זה בפנים.
הקטע של ה"כוסית"? זה סתם פוזה. אני רק מנסה לראות מה שאני יכולה לדגיש שיפה בי. לא קוראים לזה "כוסית",
קוראים לזה "אחת שנמאס לה שמעירים לה על כל דבר קטן במראה החיצוני שלה."
את האמת אני יודעת לתקן רושם, ואני יודעת לתקן יחס והתנהגות, שלא כמוך.
אם אני כ"כ מטומטמת לא הייתי מוציאה ממוצע של 86.
יש לי טעם מצויין בחברים.
רובם נהדרים, אני אוהבת להמצא בסביבתם, אכפת להם בדיוק באותה מידה שאכפת לי. לי יש חברי אמת.
לך יש רק חברים דמיוניים. עובדה שיש לי את ג'ניה, אלינה, בדייב, איליה, דינה, אווה, סרגיי, רחל, וזה רק חלק קטן.
יש לי חברים בכל רחבי העולם. ואת? מה את? את סגורה בתוכי, ואני לא אתן לך להתפרץ החוצה. תקראי לי ביצ'ית עכשיו אולי?
ג'ן... זה באמת בא מהקטע האמריקאי. אני םשוט יודעת שאני הולכת לטייל ולא להתקע באותה נקודה, ויבגניה זה שם לא כ"כ אוניברסלי.
ג'ן הולך הטוב והחיבור הוא נכון: יבגניה = ג'ניה, מתקצר לג'ן, מהמקור של ג'ניפר. הכל הולך.
חוצמזה לחברים שלי לא הייתה בעיה לקבל את השם הזה ככה. זה הולך להם יותר טוב, זה קצר וקולע.
ממציאה דברים מגניבים על עצמי? אז זהו שלא. אני לא ממציאה, אני מוצאת ומוציאה.
אחת הבנות האלה פשוט... לא יכלה לשלוט בעצמה. זה לא משהו שאוכל פשוט לסלוח לה עליו אבל שם לא משהו שאני אנטור לה טינה עליו.
בקיצור שתמשיך לחיות את החיים שלה ככה ונראה לאן זה יביא אותה. סתם ככה, לעניין.
לא היה לי חבר כי כנראה המראה שלי או ההתנהגות שלי לא בדיוק מושכים ישראלים.
וגם אם לא, זה בסדר. לפי דעתי חבר בגיל הזה זה.... טוב נו, לא חייב להשאר לנצח. אבל מי שמאמינה שזה טוב לה וכבר התמסרה, בסדר, בהצלחה :)
אני בי. ואני ברצינות בי. ואני אוהבת בנות ובנים כאחד. כי אני אוהבת תכונות מסוימות שיש לבנים ולא לבנות, ותכונות שיש לבנות ולא לבנים.
כבר התאהבתי בבחורה פעם, ואמרתי לה את זה, והיא קיבלה את זה. מתה עליה =]
אבל זה עבר לי, ועכשיו אני חייבת להגיד שאני אוהבת גם בן וגם בת, וזה לא שאחד מהם יוצא ספייר,
זה פשוט שאני אוהבת את שניהם, מה לעשות. אותה אני ממש אוהבת, היא פשוט האחת.
והוא? אני יודעת שמה שהרגשתי ממש בהתחלה היה הרגש הנכון, ומההתחלה אהבתי אותו :)
ואני שמחה שהלב שלי עשה את הבחירה הזו.
ואם אני ממש לא שווה כלום... למה פנית אליי, השתקפותי?
הרי אכפת לך. באמת אכפת לך. אני לא פוזה, את הפוזה בינינו.
ונחשי מה? בלעדיי את לא שווה כלום.
בלעדיי את לא חיה.
ואני מעדיפה לחיות בלעדייך, הרי את מתה להיות במקומי. :)

הפוסט הזה הפך לאומטימי.
אני אוהבת אותך 3>
ואותך 3>

אז... אני שלמה עם עצמי לרגע הנתון, ואם אתאכזב מעצמי אני אחזור לכאן ואקרא את זה.
וכן מה שהתלוננתי עליולילה טוב שיהיה לכם, ישראבלוג.

---

אני עדיין מקדמת את מכירת החולצות שלי, אם אתם מעוניינים -
הפוסט הזה

תודה 3>