אתמול הייתי במסיבת חוף כזאת של איזה ערס מהשכבה.

היו שם הרבה אנשים, הרבה כאלה מהשכבה. אבל לא חשוב.

בכל מקרה, שתיתי. האמת שלא נראה לי שזה נחשב כל כך הרבה, אבל זה בהחלט השפיע עלי.

מסיבות זה כיף רק אם שותים (לפחות עבורי). אז רקדתי קצת, התנהגתי כמו מפגר, סה"כ נהנתי.

עד שהיה קטע שהלכתי לשבת על החול עם חבר שלי, כי הייתי עייף והיתה לי סחרחורת.

ואז האלכוהול שוב הראה את אותותיו - ממש היה בא לי לרקוד ולקפוץ.

אז עשיתי את זה, רק שאחרי זה גיליתי שהפלאפון שלי כבר לא בכיס.

ממש נכנסתי ללחץ, אמרתי לחבר שיתקשר אליו בלי הפסקה, אולי יהיה סיכוי שאני אראה את האור שהפלאפון עושה בחול.

אבל כלום.

חיפשנו איזו שעה עד שכבר התייאשתי והלכנו הביתה.

הגעתי הביתה בסביבות חמש בבוקר, לקחתי אופטלגין (בדיעבד מסתבר שזה לא ממש טוב לקחת כדור אחרי שתייה, זה דופק את הכבד) וכתבתי פתק לאבא שלי שאיבדתי את הפלאפון ושינתק את המנוי.

10 בבוקר, היום.

אבא מעיר אותי, אני כולי הפוך. הוא רצה שניסע לחוף כדי לחפש את הפלאפון באור.

אמרתי לו שזה מיותר ושאין סיכוי שנמצא, וזה במילא פלאפון זול ולא משוכלל. אז הוא אמר שבכל זאת כדאי לחפש וכשאני אתעורר ניסע לשם.

חזרתי לישון, אמא דאגה להיכנס לחדר אחרי 20 דקות ולעשות לי רגשות אשם ("קח אחריות על המעשים שלך", "זה מאות שקלים שהלכו" וכו'), אז זרקתי על עצמי בגדים ונסענו.

החוף היה מטונף, קשיות, כוסות וזבל אחר בכל מקום.

התקשרנו דרך הפלאפון של אבא שלי בתקווה לשמוע צלצול. חיפשנו וחיפשנו,

ופתאום אני שומע צלצול חלש. אני מנסה להבין מאיפה הוא בא, מתכופף ורואה את הפלאפון חצי קבור בחול. הייתי ממש בשוק שמצאנו אותו (היו בו 41 שיחות שלא נענו ><), כנראה שהוא שורד אמיתי . הפלאפונים הישנים הכי עמידים.

חזרנו הביתה, חזרתי לישון עד שתיים בצהריים.

מסקנה - אם שותים לא מאבדים פלאפונים. או משהו כזה.