עכשיו זה הזמן שלי

כל החברות שלי מרגישות שתקופת אלמנות הקש הגיעה. בני זוגן/אישן/בעליהן וכן ילדיהם ישבו מול הטלוויזיה, עם גרעינים ובירות, ואנחנו - אנה אנו באות?

אפילו בכל פאב או בית קפה יש היום מסך ענק. הכדור אכן עגול, והוא מתגלגל לעברנו, ויפיל אותנו כמו חיילות של באולינג...

מה כבר רצינו, קצת יחס, קצת תשומת לב מהבעל? שהגברים במשפחה יראו איתנו "סקס והעיר הגדולה 2"? מה כבר ביקשנו - שיקראו ספר, שיעשו לנו נעים בגב? שיכינו לנו קפה?

לא - רצינו רק שיגידו שלום ויסתכלו עלינו כשאנחנו נכנסות עם הסלים בשעה 22:00 אחרי יום עבודה, הסעות וסופר, ואחרי שזכרנו לקנות פיצוחים ובירות ....וגם לחתוך אבטיח שיהיה מוכן במקרר...

אז בנות, זה הזמן שלנו לבלות. בים עדיין לא חם מדי, הרוח /בריזה נושבת בכיף, יש בתי קפה נחמדים, אפשר לצאת לצעוד בפארק.

ואפשר גם ........ להצטרף לגברים שלנו ולהנות מהמשחקים מלאי האדרנלין הללו, ולחוות יחד איתם את האנרגיה המתפרצת, את ההגנה ההודפת, את חגיגת הקהל המשולהב. לצעוק "יש"!!! בדיוק כשהוא יישמע מכל החלונות בשכונה, להיות חלק ממדורת השבט. לא רק בהישרדות, לא רק בחדשות, גם בספורט התחרותי ההישגי והמיוזע הזה. להתבונן בשרירים המשורגים, להתפעל מהכושר, מיכולת הסיבולת לב ריאה של השחקנים. זה יכול להיות כיף!

לי, אתם יודעים, אין טלוויזיה. וגם כשהיתה לי - בעלי לא חובב צפיה בספורט. הוא ייהנה בוודאי שהמכשירים במכון הכושר שלו (המכונה אצלנו בכינוי חיבה "מכ-כוש")  יהיו פנויים יותר, ושהמוסיקה הרועשת לא תנוגן בו בקולי קולות.

גם כאן יש לי, הנשארת בבית, שתי אפשרויות - ללכת למכ-כוש גם כן (אולי באמת אתחיל סוף סוף...) או לעשות כיפים עם חברות...ואולי כדאי בכלל לנסוע לדרום אפריקה?

זו ארץ יפה ממש, ומעוררת בי זכרונות ילדות - הייתי שם עם הורי כשהייתי בת 16. אני כבר הולכת למצוא דיל טוב!

נ.ב

גיליתי שזה פוסט לא פמיניסטי בעליל...