עכשיו זה הזמן שלי

הזהרתי אתכם בראשית הפוסט הקודם, הכנתי אותכם לשלווה ולשחרור עם התמונות בפתיח, ובכל זאת, הזדעקו חברי ואוהבי ונבהלו מהדימוי הקשה, אני מודה, שהבאתי בשיר.

אז כפי שכתבתי בכל התגובות, אל דאגה. אני בסדר.

אני רוצה ללמוד לזרום, לקבל, לפתוח ידיים לרווחה, להכיל.

אני רוצה להפסיק לרגע קט, באמת לחלקיק שניה, את היוזמות, הפעלתנות, הריצה, השליטה, הניהול, העשייה.

אל תדאגו, יהיו עוד הרבה פוסטים על קמפינג ונסיעות ועשייה והתנדבות ועבודה ואהבה וההההההכל. אבל לרגע קט, אני רוצה לנשום עמוק, להיות בשקט.

הפעם הבאתי תמונות יותר מחייכות לנושא...

אני מקווה שהנחתי את דעתכם...