עכשיו זה הזמן שלי

פתחתי את כל החלונות, את כל הדלתות. הגשם התיז פנימה, טיפות קטנות התרסקו וניצנצו על הרצפה. הזזתי את השטיח. מה 'כפת לי...הרוח נשבה, הברקים הבריקו, עיני הבריקו לעומתם. הרעמים הפחידו, אותי, את הילדה שבי. כל כך הרבה שמחה הביאו הגשם, וריח האדמה והרעננות שחדרו הביתה.

ישבנו כולנו עם כוס קפה (מוכרחה להודות, שזה היה עדיין קפה קר) והבטנו החוצה, לעצים הנעים, לגשם השוטף. אני חייכתי מאוזן לאוזן, ונענעתי את הרגליים והכורסא המסתובבת שלנו, כמו ילדה על נדנדה. איזה כיף היה! הילדים החליטו שאני מתנהגת כמו בת שלוש.

איזה כיף שאפשר! איזה כיף שמותר!