בסוף השבוע הבא הרוח תשנה את כיוונה. הרוח תשנה את כיוונה, ואני אצא שוב לנדודי למדבר.
שוב לחמישה ימים של סדנא בקצה העולם במקום שאין בו לא רעש, לא טרדות היום יום, לא מחוייבויות. רק מדבר. שקט. בדידות שלווה.
הפעם אני כבר יודעת למה לצפות, ומחכה בהתלהבות ובהתרגשות.
___________________________________________________________________________
החלטתי שאני רוצה לשנות משהו, להרגיש שאני משילה מעצמי את הדמות הרגילה שבה אני חיה כל יום. חשבתי שבמדבר, באשראם, יהיה מתאים שאשנה. שם אוכלים אוכל צמחוני, נגמלים מקפה ומסוכר (כבר משלשום אני לא שותה קפה וסוכר, ומנסה להתנקות לקראת החוויה - לא , לא התחרפנתי לגמרי), ורציתי ....עוד משהו.
בנערותי כשהייתי בטאבה, כן, היה מקום כזה שטוף שמש מים וחול, נהגתי ללבוש גלביה. היו לי שתיים. לבנה, וירוקה. ואני הייתי חופשיה, שזופה, מתולתלת. ושחינו וטבלנו במים, והשמש ליטפה והגלביה היתה הלבוש האולטימטיבי.
חשבתי שגם עכשיו....אני רוצה אחת כזו.
בעלי התומך והחמוד, שלא לגמרי מבין מה עובר עלי אבל מפרגן ועוזר, התנדב לבקר איתי בשוק הפשפשים אתמול.
___________________________________________________________________________
טיילנו בעג'מי, ראינו את הטיילת המרהיבה בין יפו לבת ים, התפעלנו מהים הכחול היפה, והדייגים, והחול.
אכלנו ארוחת בוקר בשוק הפשפשים. הסתובבנו להנאתנו.
קנינו שני שרוואלים בשבילי, וגלביה לבנה. בדיוק כמו שפינטזתי.
________________________________________________________________________________
חזרנו הביתה. מדדתי מול הראי שבבית. אני נראית כמו הר, והר שיצא ממחלקה סגורה, עם כותונת משוגעים לבנה ענקית.
זה בטח לא אני. הגלביה לא מוצלחת פשוט....
אולי אפשר להצר קצת, לקצר קצת ולהתאים לי אותה יותר טוב עד סוף השבוע...ואולי, אאלץ לוותר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
