עכשיו זה הזמן שלי

איזה כיף כשהבית נקי ומריח. כשיש פרחים על השולחן. כשהחלונות נוצצים ומבריקים. כשהכביסה ריחנית מקופלת ישר ויפה בארון. אין אבק. הכל מבהיק ונעים. איזו שלווה שזה מקנה.

אבל כדי להגיע לשם אני צריכה לעבוד בפרך. כנראה שמה שעשיתי כשהייתי בת עשרים יותר קשה לעשות היום. ואני מעגלת פינות, מזייפת בנקיונות....בסך הכל הבית נראה בסדר, אבל אני יודעת מה לא בסדר. וזה לא עניין של פרפקציוניזם. זה סתם עניין של כייף, ושל שלווה ונחת. אבל המחיר...

היום אני מנקה. אם אפשר לקרוא לזה ככה. ביטלתי פגישות, באוניברסיטה אני רק בצהרים, ואני מנקה. מלמעלה...הסוואה שכזו.

למישהו יש לחש קסמים שעושה את זה בשבילנו?

טוב, אז כפי שהבנתם אני לא בשלב החיוכים, אלא בשלב הקיטורים. עוד כמה שעות אולי אחייך....אם לא יכאבו השרירים, אם לא ייתפס הגב...