יום עיון אחר שהעברתי לפני ימים מספר, היה בנושא קבלת החלטות. בתור אדם שהגיע מהתחום הרציונאלי והאנליטי (עריכת דין, מחשבים) - התחלתי להכין את ההרצאות שהעברתי עם תרשימי זרימה, עם תהליכים מובנים - היה לי ברור מה מצופה ממני שאעביר ביום עיון כזה.
לאט לאט התגנבו ספקות ללבי. הרי עם השנים השתניתי. בשנים האחרונות עברתי שינוי במחשבה שלי, ובהערכת היכולות שלי כאדם ושלנו כבני אדם. ואני לא כל כך סומכת על ניתוחים מורכבים שמושתתים על איסוף מידע והערכתו. אני עושה את זה, אבל בהבנה של מגבלות הכח....
ביום העיון הראיתי כמובן כלי BI - בינה עסקית, כלי כריית מידע וחיזוי עתידי, דיברנו על גרפים וסטטיסטיקות, אבל גם סייגנו הכל בהתאם למפולת הכלכלית ב- 2008, והיום יכולתי לסייג שוב גם לאור המפולות המודיעיניות והקריסות שקורות סביבנו.
מסתבר, שגם השכנים שלנו, העניים, הבורים, רוצים תקווה. רוצים חופש. רוצים לראות אור בקצה המנהרה. העובדה שהם מתקוממים לא מפתיעה בעולם כמו שלנו, שבו נדמה לנו שכל אחד ראוי שיהיה לו אושר פרטי משלו. וגם עושר קטן לא יזיק...
האם יכולנו לדעת ולצפות? האם איסוף המידע, ניתוח המידע מאפשר הבנה מתי מגיע הקש האחרון ששובר את גבו של הגמל? כנראה שיש מגבלות ליכולת קבלת ההחלטות, ליכולת הניתוח הרציונאלי, וצריך להוסיף תמיד קורטוב של רגש, הקשבה, אמפתיה....
האם כדאי לסמוך על המחשבה הרציונאלית של המצרים שלא יוותרו על יצוא הגז, שלא יוותרו על השלום?....גם כאן נדמה לי שאל לנו להעריך יתר על המידה את כוחו של ההיגיון. אם אנחנו רוצים להיות חכמים, כדאי שנוסיף להחלטות שלנו קצת תיקווה, וקצת פחד, ושנשמור שוליים רחבים ביותר בעת בדיקת השטח וקבלת ההחלטות שלנו.
כפי שכתבתי - העולם שברירי, ויש הרבה חוסר וודאות סביבנו. הבה נסמוך על ראשנו, אך גם על הבטן וגם על הלב. אולי אז נגיע לעולם טוב יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
