עכשיו זה הזמן שלי

כתבתי עבודה על החוק החדש המאפשר הקפאת ביציות של נשים בריאות, נשואות או רווקות, בגילאי 31-41, לצורך הפרייה עתידית עד גיל 54.

בחו"ל ישנם כמה ארצות שההליך הזה כבר מותר, והוא נקרא  Social egg freezing. 

ככל שחקרתי יותר, כך גדלו הספקות שלי, לגבי החוק ודרך יישומו. הוא נועד ככל הנראה לאפשר לנשים שטרם מצאו זוגיות, או שרוצות להתמקד בקריירה שלהן ולא רוצות להתמסד עם משפחה וילדים בראשית הקידום המקצועי שלהן, לעשות מעין "ביטוח פוריות" לעתיד. אולי גם קבוצה אחרת, של נשים דתיות שלא הצליחו למצוא לעצמן זיווג הולם ורוצות לצורך ממושן העצמי ולצורך קיום המצוות והנחלת התרבות שלהן לדור הבא - אולי גם היא תצא נשכרת מהחקיקה החדשה.

לכאורה - נראה כאילו החקיקה מאפשרת בחירה לאישה, ואוטונומיה מלאה על גופה. האם זה אכן כך?

האם לא יגדלו הלחצים על נשות הקריירה לממש את עצמן בעבודה, לעבוד מסביב לשעון, ולדחות את ההורות, כי פשוט כבר אפשר? אולי נשים שתרצינה ללדת בגיל צעיר תחשבנה פחות אחראיות ומחוייבות לעבודה? האם זה יגדיל את הפערים בין נשים אמהות עובדות, לבין נשים עובדות לא אמהות? האם זה מגדיל את הלחץ להידמות למודל הגברי, שהשעון הביולוגי לא מכתיב לו את התקדמותו בכיבוש העולם?

מאידך, אולי החוק יגרום לנשים שלא חפצות בהבאת ילדים לעולם, להיות מחוייבות יותר לעשות את זה? אם לא עכשיו, אז מחר, ואם לא מחר, כבר תשתכנעי - יש לך עד גיל 54 להחליט! הלחץ להיות אם יגבר ויגדל. מי שלא תהרה, תהיה ממש סרבנית הולדה. ובמדינה כמו שלנו, שהגישה החברתית היא שאישה היא אם פרטית, ואם האומה, קשה להיות חריגה. הסרבנית תהפוך למודרת. לבוגדת בתפקידה.

יש לציין שהתהליך הוא במימונה של האישה ולא במימון ציבורי. האם יווצרו כאן שוב פערים? נשים שממילא בעלות אמצעים - תוכלנה לדחות את ההולדה ולהמשיך להתקדם, ללמוד ולעבוד, להרוויח ולהתעצם עוד יותר. נשים מוחלשות תלדנה בגיל צעיר כרגיל, ולא תיווצר שום מוביליות חברתית ומעמדית.

ועוד לא דיברנו על גידול ילדים קטנים ובני עשרה כשההורים נושקים לגיל השלישי. האם זה סביר להיות אם לתינוק בן יומו כשאת בת 54? האם יש לך כוחות? האם זה נכון לרך היילוד?

תמהתני.