לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עכשיו זה הזמן שלי


עכשיו זה הזמן שלי. בשבילי. גם שלכן, בשבילכן, ואפילו בשבילכם. כל אחד מאיתנו צריך לעצור, ולהחליט מה לעשות עכשיו, בשביל עצמו, ומיד לאחר מכן, גם בשביל הסובבים אותו. באמצע החיים, צריך להבין מה באמת חשוב, מה אפשר לקדם, ממה להנות, ועל מה לוותר.

Avatarכינוי: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2011

זה מרגיז אותי....כל כך!!!


 

 

כמה ימים שלא הרמתי את הראש, ולא היה לי זמן לכתוב כאן. רציתי כל כך לכתוב על החוויה הנפלאה שהייתה לי במפגש המרגש והמסקרן בקבוצת חוג בית של ויצו, עם דוידי וחיות אחרות.

 

הקמתי חוג בית של ויצו שכולל - שומו שמים - זוגות, ולא נשים בלבד. זו תופעה חדשה בחוגי הבית של ויצו ואני גאה לספר שאנחנו נפגשים כבר כשנה וחצי מדי חודש, שומעים הרצאות, מתכבדים, משוחחים, ונהנים מאוד ביחד. נדמה לי שזו פשוט הצלחה גדולה! 

 

הזמנתי את דוידי, שכבר כתבתי עליו כאן בעבר, לספר על המהפך שעבר בחייו אחרי שהיה בכח החילוץ בתורכיה, ברעידת האדמה לפני כעשור, בהקשר של רעידת האדמה שהיתה ביפן.

 

דוידי שיתף וסיפר, והביא איתו למפגש חיות - כמו תמיד - ודיבר על המשמעות הגדולה שלהן בחייו, ועל האושר שהן מביאות ביחד איתו בבתי אבות, בגני ילדים ובטיפול עם בעלי חיים.

 

היה מסקרן, מרתק, מרגש, ואני הרגשתי שעברתי שינוי של ממש ואני מוכנה, סליחה, רוצה, לקחת בעלי חיים וללטף אותם - ארנבון, חולדות, חמוסה ונחשים. שמחתי, רציתי לשתף אתכם. ולא הספקתי.

 

הבוקר זינקתי מהמיטה ובשבע ורבע צעדתי לכיוון החנות שלנו למלא את המקרר הריק. בדרכי אני עוברת דרך גינה קטנה. שם, זינקו עלי כל הכלבים של כל השכנים. בנביחות, בקפיצות שמחות, (הם כנראה חשבו שבאמת עברתי מהפך וכל בעל חיים שאני רואה גורם לי לאושר רב) ובכישכושי זנב. לא צריך להכביר מילים על הסיבות שגורמות להם להתרוצץ ככה סתם בגינה...

 

לכל השכנים שלנו יש כלבים. חלק מהשכנים אף קוראים את הבלוג הזה...ובכל זאת אכתוב. 

 

אני מרגישה שמתן האפשרות לכלבים להתרוצץ חופשי (בניגוד לחוק!) בגינות וברחובות, העובדה שהם נכנסים לחצר שלי ומשתמשים בה לאותה מטרה לה הלכו לגינה הציבורית. (השכנה אמרה לי היום - אז אולי תעשו שער? לא, אני לא רציתי שער לבית. חשבתי שזה יותר יפה ככה. וגם אני לא רוצה להוציא ת'לפים על שערים לגינה ולחניה!!!), העובדה שכל פעם שאני עוברת ברחוב מקהלת כלבים רצה אחרי בנביחות מאיימות, ושהכלבים נובחים בשש בבוקר ומעירים את כל בני הבית, כל אלו הם אלימות כלפי אלו שלא יעשו כל רע לכלבים, ולא יכולים להתגונן.

 

אמרתי לשכנה שהכלב בשש בבוקר מעיר אותי. היא אמרה לי שאין מה לעשות...ככה הוא מתקשר....הוא לא מבין שזה מפריע. אני אתקשר במוסיקה רועשת עם אלהים בארבע לפנות בוקר. זה יהיה בסדר גם כן? או הילדים שלי...הם לא מבינים?

 

איפה האחריות של בעלי הכלבים? מה אפשר לעשות חוץ מלחרוק שניים, ולהרגיש מותקפת, ונפגעת, אוספת גללים כל היום?

 

בעלי הציע שאנחנו נקנה פרה כחית מחמד. נראה אותם אוספים את הגללים שלה מהחצרות שלהם...

 

ולכל בעלי הכלבים - כל אחד רשאי להנות מדברים שמשמחים אותו. אבל אנא, שימו עצמכם בנעלינו (אחרי שכבר דרכנו...) ותבינו שאנחנו נפגעים מכם, ובלי סיבה...שמרו על הכלבים אצלכם, חנכו אותם לא לנבוח, אל תשחררו אותם חופשי לבדם לרוץ בשכונה, ואיספו אחריהם...

נכתב על ידי , 6/4/2011 15:06  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרותי קוטלר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רותי קוטלר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)