עכשיו זה הזמן שלי

אתמול קניתי (שוב!!!) קניות לחג. מאחר ששילמתי (שוב!!!!) הון תועפות, כיבד אותי בעל החנות בשתי מתנות. קופסה של תותים, וקופסה של עוגיות קוקוס, שעליהן חלפתי בגבורה ולא העזתי לשים בעגלה כשנכנסתי לחנות בה התנגנו שירי חג....

הבוקר, כבר אכלתי שלוש מהן, ועכשיו בפה מלא אני יושבת לכתוב את הפוסט...

בשתיים עשרה יש לי פגישה עם המאמן בחדר הכושר...ברררררר. ממש מתאים לי לחג, לעוגיות ולמצבי הקיומי.

אבל החמור מכל, הוא - שאין לי מה ללבוש...אין לי שום בגד ספורט או משהו שדומה לזה. כנראה שבפאזה הקודמת שבה עשיתי ספורט החלטתי שכל הבגדים שעלו עלי עד לתוצאה כבר לא קשורים אלי, ולא יהיו קשורים אלי אף פעם, וכולם הלכו לפח....

אתמול ניסיתי לקנות מכנסיים וחולצה שיתאימו לחדר כושר. כאלו יש הרבה. אך הם לא מתאימים לי. כלומר, לא עולים עלי....זוהי רודנות המספרים הקטנים, הצעירים והחתיכים. 

אותי זה מדכא, ומרפה את ידי, וגם את רגלי, וגם את שרירי הבטן והגב  וכל מקום בו אפשר להרגיש את הרפיון. 

זהו.

כנראה שזו סביבה שיותר מתאימה לי.....