עכשיו זה הזמן שלי

http://www.youtube.com/watch?v=_Sur6AJoEUE

למדבר 
הפרברים 
מילים: חיים חפר
לחן: סשה ארגוב


לך, לך למדבר 
הדרכים יובילו, 
ליל טרם בא 
לך, אחי, אל המדבר. 

שוב, שוב נחזור, 
הצוקים יריעו, 
שמש גדולה של אור 
עוד תזרח עלינו. 

למדבר 
ארץ לא מים 
הו, את, אדמתי, 
שבנו אלייך. 

ארץ מלוחה 
רוח וזעם 
הלוחמים חזרו 
הו, כסער. 

למדבר...

נפגשנו בתחנת הרכבת בהרצליה. בעלי רחץ למעננו את האוטו, פינה את הבגז' והיידה - לדרך. העמסתי את כל התיקים, נקשרנו בחגורות הבטיחות, ויצאנו לדרכנו.

הדרך היתה קלילה הפעם. האוטו ידע לאן לנסוע - פשוט מעצמו....השמים התקדרו מרגע לרגע, וסופות חול חלפו מעל לראשנו, התערבלו על הכביש. נסענו לתוך הצהוב הצהוב הזה. לעמימות המחשיכה....פתאום, ובבת אחת, התחיל לטפטף גשם. החול הפך לבוץ. הנסיעה הואטה. ואז, השמיים התבהרו. הדרך התנקתה. והמשכנו לדרכנו חדורות עוז ושמחה.

גם באשראם היתה סופה. מחצית מהמתחם היה ללא חשמל. כך גם בחדר שלנו....אבל אל חשש, הכל שב על מקומו בשלום, השמש שקעה, ואנחנו התכנסנו בתוך עצמנו בחדרנו המשותף (4 בחדר, מרחק של שני תיקים בין מיטה למיטה), ושוב - שמענו את הטפטוף העליז של הגשם. איזה יופי. פרצנו החוצה ועמדנו לנו ככה, פרושות כפיים, ראש מורם לשמים, הרוחות עוטפות אותנו, והטיפות עלינו. דקה, שתיים, לא יותר. נגמר. אבל איזה כייף, איזה ריח רענן!

האוטו הנקי....כבר לא נשאר נקי. כנראה שהמדבר משאיר את חותמו בכל אחת ואחד מאיתנו. אפילו באוטו.....