עכשיו זה הזמן שלי

היום הספקתי לקרוא את הכתבה "כשאת לא אומרת לא" במדור גברת מג'ונדרת של צפי סער בעיתון הארץ.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231076.html

בחלקה הראשון עוסקת הכתבה בנושא ההסכמה לסקס. האם די בהסכמה , או צריך לוודא שהצד שמסכים באמת רוצה....מה רוצים - כאילו - מאיתנו. שנהיה בוחני כליות ולב?

אז זהו, שבערך, אבל כן.

ישנן כל כך הרבה בחורות/נשים (לצערי זה ממוגדר) שמסכימות בפה, אך לא בלב. כי לא נעים. כי כבר שלמו עליהן בפאב, כי זה הדייט מספר ...ועוד לא נתנו לו...(כן, חלק מהמינוחים הללו, עוד לא פסו מהעולם!).

שמעתי לפני מספר ימים סיפור מזעזע על בחורה, עולה צעירה מחבר המדינות שעלתה ללא משפחה. נקלטה יפה, סיימה תיכון, עשתה צבא...לאורך כל הזמן היה לה חבר מבוגר ממנה בשמונה שנים (נערה ואיש של ממש), ולאחר זמן עברה לגור איתו והוא בעצם תמך בה. לפני חודש נפרדו. הסתובבה כמה ימים, חיפשה איך לחיות, איך לכלכל את עצמה (לומדת כרגע, ועובדת חלקית) חיפשה איפה לגור, מה לעשות....וחזרה אליו. זה לא מהסכמה.

תלות כלכלית של נשים בגברים שמפרנסים אותן היא עדיין תופעה מאוד רווחת. והיא מעיבה על טיב הקשר, על טיב ההסכמה. היא מגלה את השקר הגלום ביחסים הללו - אם קצת מגרדים את הציפוי. זהו סוג של אתנן...ואני לא משתמשת במילים קיצוניות. 

תדע כל נערה עבריה, כי עליה לדעת לדאוג לעצמה, ולבחור את בחירותיה מתוך רצון אמיתי וכן, ולא מחוסר ברירה. 

הייתי ביום עיון בפקולטה למשפטים שעסק בנושא "הנאשם הציג עצמו בכזב", על גבולות עבירת האינוס במירמה. ד"ר עמית פונדיק דיבר על הסכמה אקטואלית והסכמה קונסטרוקטיבית. כדי שההסכמה האקטואלית, בפועל, תהיה אמיתית, היא חייבת להיות מושתתת על תשתית של ידע נכון. לו ידעה בעת ההסכמה כי הפרטנר אינו מי שהוא - הרי לא היתה מסכימה, ולכן הסכמתה אינה הסכמה, וקיום היחסים אינו מרצון....זה נכון לשני הצדדים. גם לגבי הסכמתו של הגבר (שאולי לא היה מוכן ליחסים מסוג של אתנן, וציפה ליחסים אמיתיים) ובוודאי  להסכמתה של האישה.

אבל במקרה כזה, של איש ונערה, האחריות לדעתי חלה גם עליו, לדעת שהסכמתה אינה הסכמה היא. ולא לנצל את חולשתה. ועליה לדעת, שהיא, גופה, נשמתה וחייה אינם למכירה. בנזיד עדשים.