עכשיו זה הזמן שלי

טוב....זה היה לפני עידן הטבעונות  

אני אוהבת ללקק גלידה בגביע. רק גלידת וניל. עוד מימי קפה אלנבי ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. 

ומאז שאני הרצלינית - מככבת גלידת אריה. בים, במרכז העיר, ובקניון.

בכל ביקור שלי בקניון, לא משנה מה העונה, לא משנה מה מצב הרוח ומה הסיבה - תמיד אני קונה (קניתי...) גלידת אריה.

אם אני מבסוטה - אין כמו גלידה לליקוק.. אם אני אומללה - אין נחמה גדולה יותר מגביע גלידה וניל.לליקוק.

לפני כמה שנים קניתי לי כדרכי גלידה, וירדתי במדרגות הנעות עם הגביע ביד, מלקקת ונהנית הכי בעולם. בתחתית המדרגות הנעות ישנו בית קפה ארומה. התקרבתי לתחתית מסלול המדרגות הנעות, והנה קם לקראתי גבר נעים מראה מבית הקפה, וניגש לעברי.

"לא יכולתי שלא להתפעל מהחיוך של האושר שנסוך על פנייך כשאת מלקקת את הגלידה. את כנראה ממש נהנית. רואים שאת ממש מתמכרת לתענוג! איזה כיף לך!"

חייכתי במבוכה, שכך חשפתי את תענוגי ברבים. הוא חזר לשולחן עם חבריו, ואני...המשכתי ללקק בהנאה, ועם חיוך - הפעם של שובבות מה - בעיני.