עכשיו זה הזמן שלי

לא, זה לא בהמשך לפוסט הקודם שפרסמתי, אולם הקריאה של יגאל הורוביץ הקשורה לשחיתויות ונסיונות לרסן את הצריכה הפרטית וריסון כלכלי (לא שאני ממש זוכרת את ההקשרים...) מתאימה לי מאוד לעניין הריצה המטורפת עליה דיברתי בפוסט הקודם , והחזירות.

אולם הפעם צדה את עיני כותרת בעיתון הארץ מהיום, על הדרך בה עירית תל אביב ואולי גם עיריות אחרות (כן, גם הרצליה שלי) חושבות לפתור את בעייות החניה בערים.

http://www.themarker.com/realestate/1.670782

העיריות בוחנות התקנת מתקני חניה על גגות הבתים. אולי זה הגיוני, אולי זה אפילו כדאי, אבל זה אומר שלא תהיינה בגגות הללו גינות עירוניות - אפשרות נפלאה לאיכות חיים , קירור הערים, גינון ביתי למזון ביחידות אוטרקיות קטנות ו- טבעוניות אורגניות - ולא נוף לרווחת הדיירים.

או כפי שנאמר בהמשך - גינה על הגג זה לא בשמים...

http://www.youtube.com/watch?v=jsPIZ1bfYc4

כמו כן נזכרתי בעגמימות מה בשיר על החתול על הגג של הבקתה, שיתענג לו בשמש, אותו שרנו בשיעורי זמרה עם המורה רינה לונדון בירושלים. כן, היו לנו שיעורי זמרה. השתתפנו בכנס מקהלות. היה נהדר.

ולמי שלא מכיר

http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=255

וחשבתי בליבי, שהחיים היעילים הללו, והמודרנים, מקלקלים כל גינה טובה....