עכשיו זה הזמן שלי

הגעתי לשיעור ראשון של שחיית חתירה בשיטת TI. 

בתשע בבוקר התייצבתי לשיעור, חמושה בבגד ים לא מחמיא במיוחד, משקפת צלילה (עד היום לא השתמשתי בכאלו) במגבת גדולה, והרבה חששות.

דיברתי עם המדריך לפני יומיים, והוא הסביר לי בלהט שאני מתחילה ממש מאוחר מדי את האימונים לקראת הטריאתלון. די קצתי בקיצוצי כנפי, אני לא חושבת שהמטרה היא לחלוטין הזויה בשבילי, ומכיוון שאני ממש מתכוונת להתחיל ולסיים (רק בתקווה שאגיע לקו הגמר לפני שיפרקו את השולחנות עם התעודות), ובכלל לא מתכוונת לנצח אף אחד חוץ מאשר את הפחדים, החששות, הדעות הקדומות שלי על עצמי, הרי שאחרי שנכנסתי לכושר שנה שלמה, וחודשיים לפני האירוע אני מרגישה שיש סיכוי שאצליח.

התחלנו בשחיית חזה לחימום, והמדריך אמר שבסך הכל אני שוחה די טוב, ושכדאי להקדיש שיעור אחד לשיפור סגנון החזה שלי. לאחר שיעור אחד אני שוחה לאין ערוך יותר טוב מאי פעם. כבר הצלחתי לשחות 20 אורכים של 25 מ', וזהו המרחק שאני צריכה לשחות ביוני, בטריאתלון. 

נכון שעצרתי כל אורך לשניה בקצה הבריכה, נכון שזה לא ים אלא בריכה, נכון שהמסלול היה שלי בלבד ואיש לא התיז עלי, בעט בי או דחף אותי במרפק. אבל יש חודשיים...אני מאמינה שאת זה אצליח לעשות.

בשבע בבוקר למחרת (אתמול) יצאנו בעלי ואני לסיבוב מחודש על אופניים. בעלי העמיס אותם על האוטו, לקחנו קסדות, לקחתי אוויר, ויצאנו למגרש חנייה גדול וריק ברעננה.

שם ראיתי שאני מצליחה לעלות על האופניים ולרכוב בזהירות בלי ליפול. לאט לאט קיבלתי קצת יותר אומץ, ורכבתי בכל המגרש הלוך ושוב הלוך ושוב הלוך ושוב. לא נפלתי. הצלחתי (בקושי....) לפנות בסיבובים, פרקי האצבעות כאבו לי מאחיזה חזקה במיוחד בכידון, ובסך הכל הצלחתי לרכוב (בדקנו אחר כך עם מד המרחק של המכונית) 2.5 ק"מ. גם זה שימח אותי מאוד. לפעם ראשונה, ולרוכבת מתחילה מאוד - שהרי מעולם לא רכבתי על אופניים, ואני לא חוזרת למיומנויות ילדות אלא לומדת דברים חדשים - זו הייתה הצלחה כבירה.

אחרי הצהריים הלכתי שוב לבריכה והתאמנתי בעצמי, וגם היום יש לי שיעור שחייה נוסף.

כנראה שאני צריכה להכין מערכת מסודרת של אימונים - הליכה/ריצה, רכיבה, שחייה, ולקראת תאריך היעד לעשות את כל השלושה ברצף.

בינתיים אני זקוקה לזמן, לשקדנות ולסבלנות, להתמדה, ולהרבה הרבה עידוד. 

תודה תודה לחברתי נ*גה שהקדישה לי פוסט מרהיב. זה מחמם את הלב. תודה לכל המעודדים כאן, בפייסבוק ובטלפון. אנא המשיכו. כמות מקצצי הכנפיים גדולה מאוד, והסיכוי שאצליח תלוי הרבה בנחישות ובמורל. אז אנא, המשיכו לתמוך ולעודד. למה לא לעשות דברים, מה קשה, ומה מפחיד, מה שיגעון, מה לא מתאים לי/לגילי, אני יודעת בעצמי. אנא מצאו דברים שמסבירים לי למה כן. ולמה זה אפשרי בשבילי. ואיך.