עכשיו זה הזמן שלי

בשבת בבוקר, בשבע ורבע, כבר היינו אני ובעלי ברמת השרון, בשרונדו - מסע אופניים עממי. קיבלתי חולצה, בחרתי בלון אדום וקשרתי אותו לאופניים, ועמדתי יחד עם בעלי בתוך ההמון שבינתיים הפעיל מנועים בפול גאז בניוטרל. היו שם המוני ילדים, הורים, וסבים שבאו ללוות את הצעירים במסע החניכה הראשון שלהם. גם בעלי ליווה אותי במסע החניכה הראשון שלי, ואני הייתי זקוקה באמת לתמיכה ולעידוד.

כבר מראש הנחה אותי המאמן שלי, שכדי להירגע כדאי שאחייך, שאסתכל לא על הרצפה שלפני אלא למרחוק וש...אשיר.

בשבת היה יום הנישואין שלנו. 29 שנים חלפו מאז צעדתי יחד עם בעלי לחופה. השיר שלצליליו צעדנו לחופה היה :יש לי יום יום חג":

השיר הזה היה נכון מבחינתי אז, והוא כל כך נכון גם היום. כל יום הוא חג, בפרטים הקטנים שבו, בשמחה לפגוש אחד את השני, בריח האוכל המתבשל או הלחם הנאפה, בצפייה בילדים שגדלים, בגלל השמש שזורחת. 

המאמן הציע שנשיר את שיר החתונה שלנו במסע האופניים. ושרתי. מה זה שרתי. בירידות, אבל. בעליות התנשמתי והתנשפתי...

לא נפלתי, עקפתי, עקפו אותי, הצלחתי לתמרן בין האנשים. זו הייתה ההצלחה הגדולה. המסלול היה ארוך ועם עליה, וסיימתי עם הילדים הקטנים אחרי מחציתו, ועם חיוך גדול של ניצחון. החיוך, השיר, והליווי של בעלי, בתוך הקהל החוגג עם הבלון האדום המתנפנף, שימחו אותי מאוד.

***********************************************************************************************

סיימתי לכתוב על הנזירות. יותר נכון על ראיה מגדרית של הנזירות. מרתק. כמות המאמרים שקראתי, והספר שבו דנתי היו פוקחי עיניים. אולם חלק מהכתיבה שלי עסק בהשוואה של הנזירות לנשים "חזקות" ומשכילות מאותה תקופה. המאמר שהכמיר את ליבי ביותר עסק בנשים בנות האריסטוקרטיה שהיו צריכות לבחור בבחירה הבלתי אפשרית - האם להינשא, או להמשיך ללמוד. 

"The learned women, conquered from within, capitulated and withdrew from battle. They withdrew from study altogether, into marriage or into grief. They withdrew to convents and to good works and to silence. They withdrew from secular studies, where men excelled, and took up sacred studies, appropriate for women, and formed cloisters in their minds. They withdrew from friendships, from the life of their cities, from public view, to small corners of the world where they worked in solitude: to self constructed prisons, lined with books – to book lined cells, my symbol for the condition of the learned women of this age."

[1] Margaret L King. “Book-Lined Cells: Women and Humanism in the Early Italian Renaissance,” in Humanism, Venice, and Women: Essays on the Italian Renaissance (Aldershot, 2005), p. 66

גם הן, וגם הנזירות שברו את לבי. אולי אכתוב בהמשך עוד פוסט על הנזירות, ועל הנשים המרשימות האחרות של סוף ימי הביניים ראשית העת החדשה.

***********************************************************************************************

כדי לחגוג את יום הנישואין, הפתיע אותי בעלי בנסיעה למנזר השתקנים, לקונצרט של מוסיקה קלאסית צרפתית. איזו הפתעה נהדרת! הדרך מקסימה, המנזר - אין מילים כמה התחברתי למקום אחרי שבועות מאומצים של התחברות אינטלקטואלית ורגשית למנזרים ולנזירות. המחשבה, התיכנון, תשומת הלב, הקונצרט, ובעיקר החברה, היו שיאו של היום.

יש לי יום יום חג!