עכשיו זה הזמן שלי

אמש רצתי 20 דקות רצוף. כולל עליות. חזרתי עם ברק בעיניים.

היום קיבלתי ציון על אחת מהעבודות שהגשתי באוניברסיטה. קיבלתי 97.

הבן שלי, שמלמד אותי פרק בתורת הרשת, הסביר לי שיש דבר כזה שמכונה "מם". מם היא תופעת רשת, שמתפשטת במהירות, ומשנה ומחליפה צורה על בסיס תבנית קבועה, שכל הגולשים כבר מכירים. למשל, אתם זוכרים את הסרטים על היטלר? אז יש מם כזה, של דמות של אבא אסיאתי, שכועס על הבן/בת שלו, המאוד מוכשרים (אסייאתים, אמרתי כבר?) על כי פישלו....  כמו למשל התמונה הזו:

אחרי שקיבלתי 97 הוא הראה לי את התמונה הזו:

ואחרי זה מתפלאים שאני פרפקציוניסטית...

ואז הלכתי שוב לים היום. והגלים היו גבוהים ומפחידים. ולא נהניתי בכלל מהפחד שהשתלט עלי. וכמעט שלא העזתי להיכנס למים. אבל החלטתי שאין ברירה, שאני מוכרחה להתגבר. נכנסתי לכמה דקות, הכנסתי שוב את הראש עם המשקפת למים, שוב ראיתי את העכרוריות החומה, החול עדיין חורק לי בין השיניים, וידעתי שהצלחתי להתגבר אומנם, אבל שזה לא הולך להיות קל בכלל.

בחנו שוב את מסלול הרכיבה של הטריאתלון. הוא יותר ארוך ממה שחשבתי.

אם היום היה הפוך, הייתי מספיקה להתעודד עד עכשיו. ככה, אלך לישון עם השפל. מקווה לקום מחר עם הגאות.