עכשיו זה הזמן שלי

יצאתי בדרכי מירושלים, לכיוון גינות סחרוב. בגבעת שאול פניתי ימינה, כדי לגלוש במורד, לכיוון היציאה מהעיר. בפניה, מעבר חציה.

לעברו מתקרבת אישה זקנה, כבדה, עם שני סלים עמוסים בידיה.

עצרתי ואפשרתי לה לעבור.

מאחורי - צפירות וצפצופים. היושב באוטו הממוזג שמאחורי, בנינוחות על כסאו, אצה לו הדרך.

חמתי עלתה בי להשחית. הוא עקף אותי מיד לאחר הפנייה, ונסענו במקביל. לו לא פחדתי שידקרו אותי, הייתי, בחיי, 

עושה לו תנועה מגונה.