עכשיו זה הזמן שלי

ההתרגשות גדלה, אבל נדמה לי שההיסטריה שוככת.

בבוקר נלחצתי מאוד מההנחיות והתדרוך לגבי הטריאתלון, ואז חל המפנה, והחלטתי שאני לא משחקת את המשחק הזה. אני מתכוונת להנות. כמה שיותר, ובתקווה להצליח לעשות הכל לאיטי וטוב. נרגעתי קצת, מנסה לעשות נשימות נשיפות ולחשוב שזה בעצם פשוט נחמד וכייף. חלק מהזמן אני מצליחה לשכנע את עצמי בכך, וחלק מהזמן מחדש הלב מתחיל לפעום...

כך או כך, בדיוק בעוד 12 שעות, בתשע ועשר דקות מחר בבוקר, אני מוזנקת.

אין, אין מוזיקה שתתאים לתיאור ההרגשה יותר מאשר זו:

http://www.youtube.com/watch?v=DhlPAj38rHc

אינשאללה, מחר בשעה זו אוכל לחייך, לעדכן בסיפוק.

תודה לכולכם על התמיכה הרבה ועל הרוח הגבית!!!

בואו לעודד, חוף הנכים בהרצליה, אין הרבה עם תלתלים לבנים...תזהו אותי בקלות!