עכשיו זה הזמן שלי

זמר נודד  
מילים ולחן: נעמי שמר


הדרך ארוכה היא ורבה, רבה 
הדרך ארוכה היא ורבת הדר 
כולם הולכים בדרך עד סופה, סופה 
כולם הולכים בדרך עד סופה המר 

אבל אני, אבל אני, לבד לבד צועד 
הללו הללויה הללו 
ושר אני ושר אני, שירי זמר נודד 
הללו הללויה הללו 

אז זהו. סיימתי עם האופניים, והרגליים כאמור רועדות, והידיים, הכתפיים, מפרקי האצבעות שהחזיקו חזק חזק את הכידון לבל אפול, הכל כואב.

חטפתי חופן של ענבים, ויצאתי לצעידה/ריצה - למסלול של ה 2.5 ק"מ, אליו התכוננתי בעצם הכי הרבה.

יחד איתי יצאו שנים מילדי, וחברה. 

צעדנו אל המסלול, לכיוון המרינה היפיפיה של הרצליה, ואני קיוויתי שתיכף, ממש עוד רגע, אני קצת אתאושש ואתחיל לרוץ. הגענו למרינה, והנה מופיע מולי אחד מסדרני הטריאתלון, ואומר לי, שאני ה"רצה" האחרונה, ואמרו לו להגיד לי לא להתחיל לרוץ, כי האירוע הסתיים.

!!!!!!!!

רעם ביום שמש חם מאוד. מה פתאום הסתיים? השעה הייתה עשר וחצי, האירוע היה אמור להתקיים עד אחת עשרה.

וזה בדיוק מה שאמרתי לו!!!!!!!!!!!

והוא בשלו - אמרו לו להגיד לי, שעשיתי מספיק.

מספיק בשביל מי?

אמרתי לו שהתאמנתי המון, ואני לא מתכוונת לעצור באמצע, ושיש לי עוד חצי שעה וזה בדיוק מספיק אפילו להליכה, לא כל שכן לריצה...

אבל הוא הודיע לי שהם לא מאשרים לי להתחיל לרוץ.

חמתי עלתה בי להשחית.

אמרתי לו, שאם כך אני אוריד את המספר, וארוץ מטעם עצמי. הוא הזהיר אותי שארוץ על המדרכה בלבד. אמרתי לו, שלא איכפת לי איפה ארוץ, אבל אני מתכוונת להתחיל ולסיים את המסלול.

שני ילדי חזרו לשער הסיום ואני וחברתי התחלנו ללכת, "לבד לבד צועד" בדרך הארוכה ורבת ההדר.

מחציתה של הדרך הלכנו, ובאמצע שוב חיכה לי בעלי, שנסע מהר מהר עם האופניים לכיוון מסלול הריצה, ושוב הרווה את צמאוני. איזו תמיכה! איזה עידוד!

לאחר שהסתובבנו, בדרך חזרה, רצתי כמעט את כל המסלול - כלומר בערך 1.200 ק"מ. לקראת סופו הצטרפו אלי גם מדריך הריצה הנהדר והחמוד שלי, ושני ילדיו, ולקראת הסוף ממש ישבה אישתו על הגדר והריעה לי שאצליח.

התקרבתי לשער הסיום. מעברו השני חיכו לי ילדי עם זר פרחים. בפתחו עמדה האישה שחילקה את המדליות. הם אמרו לה לחכות, שאמא כבר מגיעה. שתחכה לי...שמרו לי על האינטרסים שלי..

והיא חיכתה, ואפילו חייכה ואמרה שהיה שווה לה לחכות לי. שפעם היא שחתה במקצה של השלשות, והייתה אחרונה ודאגה ממש, והנה עכשיו היא שמחה שאני מסיימת ומקבלת ממנה את המדליה.

סיימתי. סיימתי הכל. את השחיה, את הרכיבה, ואת מסלול הריצה - בהליכה ריצה - אבל סיימתי. הכל.

מגיעה לי המדליה. 

ומסקנות? וסיכומים? בפרק המסכם של הסאגה הזו, שאני מקווה שעדיין לא משעממת אותכם.