עכשיו זה הזמן שלי

ידידי כאן, טליק, העביר לי את השרביט. לא ידעתי על הפטנט הזה עד היום, ואני מקבלת בהכנעה, ותוך תחושת כבוד ואחריות רבה את השרביט לידי.

מסתבר שאני צריכה לכתוב כאן עשרה דברים שלא יודעים עלי...זה מסובך! ראשית, כי כתבתי כבר כל כך הרבה דברים...שנית, כי מה שלא כתבתי, כנראה לא רציתי לחשוף... ולהפשיל שרוולים אי אפשר, כי אין...אז אנסה בכל זאת. נראה מה יצא!

1. אני מקדימה לכל מקום שאני צריכה להיות בו. אני לא יכולה לאחר, והפחד מפני האחור כל כך גדול אצלי, עד שאני תמיד מקדימה. ומחכה. ומחכה. למי למי למי? הרבה מאוד אנשים השעה היעודה שנקבעה משמשת להם כהמלצה בלבד. אני כמעט כפייתית בזה. החלטתי בשבוע שעבר, אחרי שראיתי אחד מצאצאי שהיה לחוץ כל כך בגלל אפשרות שהוא עלול לאחר - שלא עוד! מהיום אני מאחרת לכל מקום. מיד למחרת הודעתי שאני מאחרת ליום הולדת משפחתי, ברבע שעה בדיוק...אני לא כל כך מצליחה. לא אחרתי מאז עדיין, ואני בהחלט מתכוונת לשבור את הכפייתיות הזו שלי.

2. אני שמה בחצי השנה האחרונה לאק לצפרניים בצבעים הזויים. שחור, אפור, ירוק, ורוד ברבי. כל מיני צבעים שלא הולמים אישה בגילי ובמעמדי - סולידית שכזו...אני מתפרעת. ראיתם איזה עוצמות של התפרעות? בלאק...חברות צעירות באוניברסיטה אמרו לי שאני נראית "רוקרית כבדה". מחמאה ממש. איזה כייף.

3. עם הטבעונות שלי, ועם המפגש עם דוידי וחיות אחרות שכתבתי עליו כאן, שיניתי את תחושותי לגבי בעלי חיים. היום השתתפתי בדמיון מודרך, ואחת הפנטזיות שלי הייתה להתגלגל על הדשא, לצדי במבי, וחיפושיות פרת משה רבנו רבות מדגדגות אותי. בעיניים עצומות, על המזרון, בחדר עם אנשים נוספים, חייכתי לי מאוזן לאוזן.

4.יש לי חלום להיות נהגת סמיטריילר. אני רוצה לחוש את העוצמה שבנהיגה ברכב כזה. לשעוט למרחקים, בגובה של המושב שלו. שימו לב, יש סכנה, שכמו עוד רעיונות מופרכים אחרים שהיו ויש לי, אני עוד אממש את החלום הזה....

5. בגיל 15-17 עברתי תהליך ארוך מרתק מרגש ומסקרן של לימוד מקורותינו היהודיים. כמעט חזרתי בתשובה. כבר היה לי שידוך מיועד, בחור צעיר ואדום לחיים בשם סרג'יו שראיתי מרחוק, מעבר לחריץ הדלת, כאשר הוא רקד בשמחת פורים בביתו של הרב רביץ, ואני עם עוד נערות צנועות וחסודות, ישבנו בחדר הסמוך ומחאנו כפיים בעדינות. עד היום אני מפחדת להיזכר בעיניו הירוקות בורקות האש של הרב פרנק שהיה אחראי לתהליך.

6. באותה תקופה הייתי בעד ההתנחלויות. כמעט יצאתי עם חבורת צעירים להתנחל במוצאי שמחת תורה אחד...

7. בתעודת הבגרות שלי, שהיתה במגמה מיוחדת (הריאלית הומנית) בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, מככב ליד עשיריות ותשיעיות רבות גם הציון האלמותי 6 במתמטיקה. עד כיתה י"א הצלחתי יפה. ואז הגיע המורה למתמטיקה החדש, גיורא מן, שהבעית אותי. מאז הגשתי בחינות ריקות, ללא תשובות. בית הספר הגיש אותי לבחינה באופן יוצא מן הכלל ללא ציון מגן. אולי אצליח לשבור את המחסום...הצלחתי לקבל 6. בבית הצלחתי דווקא יפה בכל התרגולים. אולי כשאסיים את התיזה, אנסה לשפר ציון. הוא מציק לי עד היום.

8. משחק הילדות שאני אהבתי הכי הכי היה חמש אבנים. אתם מכירים? הייתי ממש אלופה. גם ביד ימין, וגם ביד שמאל. אני נזכרת בערגה רבה בשעות שישבתי על הרצפה הקרה, ושיחקתי. גם עם אבא שלי, ששיחק איתי בכייף.

9. אני זוכרת שפעם אמא שלי הייתה שותפה לאירגון תצוגת אופנה לבזאר בבני ברית, שם הייתה פעילה. ואני ככל הנראה הייתי צריכה לדגמן. אני זוכרת שהצעידו אותי לאימון לאורך הסלון שלנו, הלוך ושוב הלוך ושוב. איזו החמצה של קריירה מופלאה.

10. ניגנתי לאורך חיי במספר כלי נגינה. החל מחלילית, המשך בכינור, בקלרינט, ובבגרותי, בזמן הצבא רכשתי לעצמי סוף סוף כלי שהתחשק לי שנים רבות - חליל צד. באף אחד מהם לא הגעתי לרמה ששווה משהו. אולי אתחיל ללמוד גיטרה בקרוב, בא לי. אני אוהבת לשיר, ואני אוהבת לשלב שירים שאני שרה בהרצאות שאני נותנת. ליווי של גיטרה יעניק לי נופך נוסף.

זהו. עשרה דברים שלא ידעתם עלי, ולא רציתם לשאול, או לדעת. אני עונה על הציפיות של השרביט?

אני מעבירה את השרביט לעדה ק. ולקורדליה. בהצלחה לכן!