עכשיו זה הזמן שלי

כשאני לא מעדכנת תקופה קצת יותר ארוכה, כל דבר נראה לי פתאום טפשי. לא ראוי לדיון. לא ראוי לכתיבה. 

כשאני לא מעדכנת, כל דבר נראה לי כל כך חשוב, שאם לא אכתוב - איך תשלימו את הפערים???

אז על מה לכתוב?

על ההכנות לחתונה, על כך שאני מסדרת את האורחים במקומות הישיבה ליד השולחנות?

על כך שעוד לא התאמנתי על הליכה בנעלי עקב חדשות שקניתי לי, והאטרקציה של החתונה תהיה בוודאי הגליץ' שאם החתן תבצע ברגע הקריטי?

על כך שאין לי אומץ למדוד שוב, כאן בבית, מול הראי שלי והתאורה שלי את המחלצות שקניתי לי לכבוד האירוע...?

או אולי לכתוב על התהליכים בכיבוש הפסגה הבאה שלי? ההכנות למלכת המדבר?

אולי לספר שהצלחתי לרוץ, לאיטי אמנם, חמישה 5!!!! קלומטר רצופים, ואני ממשיכה 3 פעמים בשבוע להתאמן ועוד פעמיים בשחיה, ושאני תופסת על הדרך גם שיזוף לחתונה...?

לספר על חגיגות ימי ההולדת של בן זוגי ובני הצעיר, לדווח על הבילויים, המתנות, הכייפים המשפחתיים של חיי היום יום?

או אולי להודות בבושת פנים שהזנחתי את הקריאה וההיערכות לכתיבת התיזה, והחיים מתערבים לי בעשייה האקדמית הלימודית שלי, ואני לא עושה שם כלום ובמקום זה פשוט זורמת עם כל הפעילויות החשובות והמעניינות של השגרה שלי?

לבקש שתצעקו עלי, שתגידו לי להזיז את עצמי ולשבת סוף סוף במקום המיועד לכך ולהתחיל לכתוב...?

טוב, אז אלו ראשי פרקים.

מקווה לעדכן בתדירות יותר גבוהה. אתם חסרים לי!