לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עכשיו זה הזמן שלי


עכשיו זה הזמן שלי. בשבילי. גם שלכן, בשבילכן, ואפילו בשבילכם. כל אחד מאיתנו צריך לעצור, ולהחליט מה לעשות עכשיו, בשביל עצמו, ומיד לאחר מכן, גם בשביל הסובבים אותו. באמצע החיים, צריך להבין מה באמת חשוב, מה אפשר לקדם, ממה להנות, ועל מה לוותר.

Avatarכינוי: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2013    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2013

מתיחות


 

 

 

אני לא מותחת אתכם. הפוסט הזה הוא על מתיחות. אבל על מתיחות של הגוף, של האיברים השונים. כמה זה טוב להתמתח. 

 

אז במסע להודו היו לנו הרבה מתיחות. אחת מחברות הצוות שלי בג'יפ, עוסקת בארגונומיה. והיא פריקית, ממש פריקית של מתיחות. של פעילות גופנית. בעברה היא הייתה מורה לכושר גופני.

 

ואני היום - טריאתלטית, אל תשכחו, גם אם בקטנה, מודעת גם מודעת לחשיבות המתיחות, התנועה הארוכה הזו שמותחת ומשחררת את הגוף. מיטיבה עם השלד, העצמות, המפרקים, וגם עם השרירים והגידים.

 

בלילה הראשון לאחר הטיסה, והטלטולים באוטובוס וברכבים במעלה ההר לנקודת המוצא שלנו בהימלאיה, לאחר שחצי מהקבוצה הקיאה את נשמתה בפיתולים המהירים והגבוהים בטיפוס להרים, הגענו לקוטי ריזורט.

 

הייתה לנו קבלת פנים ססגונית למדי, יצאנו מהרכבים המבהילים, לאחר יום ולילה ויום של נסיעה בדרכים, ואת פנינו קיבלו במוסיקה, בשמחה, ובטקס ה"טיקה", אותה נקודה אדומה שבכל הזדמנות סימנו על המצח שלנו. 

 


 

 

אם אני נראית כמו תיירת, זה מפני שאני באמת...תיירת. היה כייף. זרמתי. שמו עלי את הפרחים, את הטיקה, את הכובע, ומה 'כפת לי להתפנן?

 

אכלנו ארוחת ערב דשנה, קיבלנו את הג'יפים וניסינו לנהוג בהם בהתרחבות ליד האתר, כדי לחוש את הגודל שלהם, את הכובד, את מימד הרכב, ועשינו פעילות של "בונדינג" ליד מדורה.

 

 




 

והלכנו לישון. הלילה הזה היה לילה בתנאים טובים יחסית, בחדרים אמיתיים, שתיים בחדר...

 

איתי בחדר ישנה חברת הצוות, המומחית לכושר גופני. לילה קר עבר עלינו. עוד לא הבנתי מה מצריך הקור בהימלאיה, ולא התארגנתי בהתאם. ישנתי נים ולא נים...בבוקר, מנסה להתעורר, שאלתי אותה תוך כדי פיהוק - תזכירי לי מה הביא אותנו למסע הזה..ועוד לא סיימתי לדבר, והיא, שולפת גומיה סגולה, דוחפת אותה לידי, ואומרת לי, זהו. עכשיו התמתחות. תכניסי את הרגל ללולאה, תעבירי אותה שמאלה, ימינה, רגל שניה, יד ראשונה יד שניה...וואו. התמתחות. זו לא מתיחה. לא התמתחתי בנחת בשקט במיטה. עשיתי מתיחות, כמו אחרי אימון. במיטה!!!

 

האמת, היה כייף!

 

יצאנו למסע, וקפצנו בדרכים ועוד באותו יום, בהפסקת הצהרים - שוב. קול קריאה רמה: מי שרוצה לעשות מתיחות, אז יאללה!

 

 


 

כפי שאתם רואים, לא סבלנו במיוחד. זה היה מעורר לגוף, נחמד, כייף.

 

ושוב, מדי פעם עשינו מתיחות. חלק מהפעמים אני יזמתי, קראתי לכולן, ולמדריכה שלנו למתיחות. אני, אני. הטיפוס הבטטי הבלתי ספורטיבי. פשוט רציתי. פשוט נהניתי!

 

ואפילו ערב אחד, כשהתארחנו אצל משפחה הודית, עשינו פעילות שלמה של עיסוי, תרגילים, ומתיחות. 

 


 

 

 

מה אומר ומה אדבר. נשארתי בסוף המסע, עדיין מטר וששים סנטימטר. לא עזרו המתיחות...

נכתב על ידי , 1/1/2013 19:19  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרותי קוטלר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רותי קוטלר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)