עכשיו זה הזמן שלי

השופט הלכאורה מכה - הכל נאמר כבר. צריך לבדוק את התנהלות הפרקליטות המשטרה והיועץ המשפטי. 

אבל אסור - אסור ממש, להפוך את זה לצהוב. הוא כבר לא יושב בדין. לקח חופשה. מעכשיו, כמו כל אדם, תנו לו לנשום. 

לא נכון שצוותי חדשות אורבים לו ליד המשטרה כדי לזכות לראות, לצלם ולתעד. רוממות הילדים בגרונם, והם יוצרים נזק נוראי בדיוק להם.

הדרת החרדים - הכל נכון. הכל מדוייק. נתנו להם לא ללכת לצבא, ולא לעבוד, ופרנסנו אותם שנים רבות. אבל האשמה היא בנו, ובגועליציות הנוראיות שהקמנו ושהפכנו לסחיטים. 

לא נכון להדיר אותם כציבורים שלמים, אנחנו צריכים לשלב ידיים וליצור שינוי ביחד. אני מרגישה שההתלהמות, ההוקעה, ההקאה, הלינץ' בכיכר העיר פושים בכל תחום של חיינו. יאללה, להנמיך להבות. 

להנמיך להבות, ולזכור את הרב פרומן. כתבתי בפייסבוק שאני לא ממש מכירה מקרוב, לא אותו ולא את פועלו. רק מה ששמעתי עליו. אבל הוא זכור לי מאוד לטובה מנעורי. היכרתי אותו אז, בעברי הרחוק, בהרצאות ובמפגשים בתקופה בה הייתי קרובה מאוד לציבוריות הדתית בפעולתי בתנועת הנוער "גשר" - לליכוד עם ישראל על בסיס ערכי היהדות. היכרתי אותו אז, את נעימותו, את אהבת האדם שלו, את הליברליות שלו. הוא נגע בליבי אז, והותיר בי רושם עז. נחקק בלבי. יהי זכרו ברוך.

ובעיקבותיו, אולי נצליח לא לרקוד על הדם של כל מה שאפשר, לא להילחם בתוקפנות, אלא ללכת בדרך הנועם ההסברה החינוך ושיתופי הפעולה?